חדשות
מלחמת האזרחים

הם קמו מתאי הסֹהַר,
בתי חרושת ומכרות,
המורעלים במור הזוהר
של הערים המשחירות.

הם – משושלת הקצינים,
קני האצולה של פעם,
אשר קָבֹר קברו בלי רעם
סבים, אבות, אחים, בנים.

מכאן – האש שלא כבתה
מימי שרפת בתי הַבָּארִין ,
ההוללות אשר ליוותה
את רָזִינִים וְקוּדֵייָרִים .

כריתת השורשים – מכאן,
רוחו המשחיתה של נבסקי :
טולסטוי וצ'כוב, דוסטוייבסקי –
אַנְדְרָלָמוּסְיַת העידן.

כאן – ההמנון הססגוני:
שטויות על שֵׁד קָפִּיטָלִיסְטִי,
וְעַל מַלְאָךְ פְּרוֹלֵטָרִיסְטִי
וְעַל גַּן עֵדֶן בּוּרְגָּנִי.

כאן – כל הפז הָאִימְפֶּרְיָלִי
וכל נִמְקוֹ, הריקבון
של כל צבעי השיגעון,
הָפֶטִישִׁים, האידיאלים.

זה שר: "את מוסקבה נשחרר,
את רוסיה בכבלים נָשִׂימָה!"
וזה: "עד היסוד נַחְרִימָה –
ואז נבנה עולם אחר!"

בשניהם מלחמה הפיחה
חרון, שכרות הכוח – ניחא,
אך בעקבות מנהיג, גיבור –
בא הטורף בְּלַהַק חֶמֶד,
כדי שאת רוּסְיָה הַמַּפְעֶמֶת
לגנוב ולאויבים למכור:

לקטול את חיטתה ביצר,
את זוֹךְ שְׁמֶימֶיהָ לְבַזּוֹת,
לבלוע את האוצרות,
לשאוב הים ושדות הַבֶּצֶר!

אין קץ לרעמי הקרב
בכל רחבי ערבת הנגב –
את תפארתה זהובת הרגב
רומסים הסוס וְהָרַכָּב.

מכאן וכאן מכה אותנו
בקול זהה נוסחה פשוטה:
"הֲלָנוּ או להם אתה?
אין אפס: האמת עִמָּנוּ"

אני לבד עומד בֵּינָם,
בוהה באש שבשמיים
ומתפלל מֵהַקְּרָבַיִם –
עבור כולם. כולל כולם.

1919

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן