לְכָל  אֶחָד  שֶׁיִּפָּגֵשׁ  בְּדֶרֶךְ
וְיֵעָלֵם  –  כְּאִלּוּ  כְּלָל  לֹא  בָּא  –
יֵשׁ  לוֹ  סִפּוּר,  תַּעֲלוּמָה  נִסְתֶּרֶת,
שְׁנוֹת  הַשִּׂמְחָה  וּשְׁנוֹת  הַדְּאָבָה.

הוּא  כְּבָר  הָפַךְ  לְצֵל  שְׁבְּשׁוּלָיִם,
אַךְ  מִישֶׁהוּ  בְּוַדַּאי  אוֹתוֹ  אוֹהֵב,
הוּא  לֹא  נִנְטַשׁ:  אֵי  שָׁם  מֵהַשָּׁמַיִם
יֵשׁ  מִישֶׁהוּ  שֶׁעַל  דַּרְכּוֹ  עוֹקֵב.

רָצִיתִי  עַל  כֻּלָּם  הַכֹּל  לָדַעַת,
לַחְדֹּר  לַלְּבָבוֹת  וּלְהַבִּיט  –
לְמִי  לִמְזֹג  אֶת  גְּבִיעַ  מֵי  הַנַּחַת,
לְמִי  לְהַעֲנִיק  אֵינוּת  נִצְחִית…

1924