"נֵלֵךְ  בְּרֶגֶל  דֶּרֶךְ  הַמַּיְדָּן  –
דֶּרֶךְ  מָקוֹר  שֶׁל  הֲוָיָה  נִרְקֶמֶת
אֶל  הַשָּׂדֶה  שֶׁבּוֹ  שְׁלֵוָה  כֻּסֶּמֶת.
תִּקַּח  אוֹתִי  מֵעֵבֶר  לַמַּיְדָּן!

נֵלֵךְ  בְּרֶגֶל  דֶּרֶךְ  הַמַּיְדָּן  –
מֵרֹב  צְלִילֵי  הַבֶּכִי  וְהָאֹשֶׁר
הוּא  לְעַצְמוֹ  וְלִי  מַקְשִׁיב  בְּקֹשִׁי…
תִּקַּח  אוֹתִי  מֵעֵבֶר  לַמַּיְדָּן!

נֵלֵךְ  בְּרֶגֶל  דֶּרֶךְ  הַמַּיְדָּן  –
אֶת  כָּל  שִׁירַי  חִבַּרְתִּי  בּוֹ  וְשַׁרְתִּי,
בְּדִמְמָתוֹ  לְהֵעָלֵם  נִשְׁאַרְתִּי.
תִּקַּח  אוֹתִי  מֵעֵבֶר  לַמַּיְדָּן!

נֵלֵךְ  בְּרֶגֶל  דֶּרֶךְ  הַמַּיְדָּן…
בּוֹכָה  אִשָּׁה  –  אוֹתָהּ  הֵבֵאתִי  פַּעַם  הֵנָה,
הַיּוֹם  אֶפְגֹשׁ  –  סָפֵק  אִם  אַכִּירֶנָּהּ…
תִּקַּח  אוֹתִי  מֵעֵבֶר  לַמַּיְדָּן!

נֵלֵךְ  בְּרֶגֶל  דֶּרֶךְ  הַמַּיְדָּן  –
אָהַבְתִּי  בּוֹ  וְגַם  שָׂבַעְתִּי  אֶרֶס,
הָיִיתִי  מְהֻלָּל ,  הָיִיתִי  אֶפֶס…
תִּקַּח  אוֹתִי  מֵעֵבֶר  לַמַּיְדָּן!

נֵלֵךְ  בְּרֶגֶל  דֶּרֶךְ  הַמַּיְדָּן
אֶל  הֶעָבִים  הַשִּׁכּוֹרִים  מֵהַשַּׁלֶּכֶת,
שָׁם  שִׁירָתִי  מִפִּיו  שֶׁל  בְּנִי  נִמְשֶׁכֶת…
תִּקַּח  אוֹתִי  מֵעֵבֶר  לַמַּיְדָּן!

תִּקַּח  אוֹתִי…  "
  וְהַמַּיְדָּן,  כְּמוֹ  יָם,
  נִדְנֵד,  לָקַח  אוֹתוֹ,  הִכְנִיס  לַנֶּצַח
  כְּשֶׁהוּא  נָפַל  עַל  הַמַּיְדָּן,  בְּאֶמְצַע…
וְלֹא  הָיָה  דָּבָר  מֵעֵבֶר  לַמַּיְדָּן.