לֹא  יוֹדֵעַ  –  לְמָה  וּלְמִי  הָיָה  צֹרֶךְ?
מִי  לַמָּוֶת  שָׁלַח  אוֹתָם  –  בְּלִי  רַחֲמִים?
אַךְ  בְּרֹעַ  סְתָמִי  נִדְחֲפוּ  הֵם  לְמֹלֶךְ,
יֵשׁ  אוֹמְרִים  –  לְשַׁלְוַת  עוֹלָמִים.

הַצּוֹפִים  הַזְּהִירִים  הִתְעַטְּפוּ  בְּפַרווֹת  וּבְשֶׁקֶט.
וּזְכוּרָה  לִי  אִשָּׁה  שֶׁפָּנֶיהָ  –  מֵעֵין  מַסֵּכָה:
אֶת  הַמֵּת  בִּשְׂפָתָיו  הַכְּחֻלּוֹת  הָיְתָה  מְנַשֶּׁקֶת,
אֶת  טַבַּעַת  הַנִּשּׂוּאִין  הִיא  עַל  הַכֹּמֶר  זָרְקָה.

אַשּׁוּחִים  הֻשְׁלְכוּ  לָרֹב,  וְגַם  לָשׁוּ  הָרֶפֶשׁ.
וּבַדֶּרֶךְ  הַבַּיְתָה  אָמְרוּ  בִּזְהִירוּת
שֶׁצָּרִיךְ  לְהַפְסִיק  כְּבָר  אֶת  זֶה  גֹּעַל  הַנֶּפֶשׁ,
שֶׁאִם  זֶה  יִמָּשֵׁךְ  עוֹד  –  אָז  נִרְעַב  נָמוּת.

אַף  אֶחָד  לֹא  הִרְגִּישׁ  חַיָּב  לַעֲמֹד  עַל  בִּרְכַּיִם
וְלוֹמָר:  יְלָדַי,  בְּאֶרֶץ  חַסְרַת  כִּשָּׁרוֹן
אַף  גְּבוּרָה  עִלָּאִית  הִיא  רַק  מַדְרֵגַת  הַבֵּינַיִם
לָאָבִיב  הָרָחוֹק  אֵין  קֵץ  בְּעָמְקֵי  הַתְּהוֹם.

1917