מָה  עוֹשִׂים  –  לֹא  יוֹדֵעַ…  יְדִידִי,  שְׁלֹף  עֵצָה  מְנַצַּחַת.
לֹא  חִפַּשְׂתִּי  לִי  כֶּסֶף,  לֹא  אִשָּׁה,  וְלֹא  אֶרֶץ  מֻבְטַחַת  –
רַק  חָצוֹת  שֶׁבַּלַּיְלָה  הַסְּתָוִי,  וְחוּטוֹן  מְצַלְצֵל.
הָעִקָּר  שֶׁאֶזְכֹּר  אֶת  הָעִקָּר  וְאֶשְׁכַּח  הַטָּפֵל:

עִיר  הַבֹּץ  וְהָעֹבֶשׁ,  הַשִּׁגְרָה  הַצְּבוּעָה  הַמְּטֻנֶּפֶת,
שִׁיר  אוֹ  שְׁנַיִם  שֶׁל  פַּעַם,  וְהַיָּד  הָרְחוֹקָה  הַלּוֹטֶפֶת,
הַסִּמְטָה  הַמֻּצְנַעַת  וְלֵילוֹת  גְּשׁוּמִים  בְּלִי  שֵׁינָה,
וְהַתְּרִיס  הַפָּתוּחַ  –  כְּמוֹ  הַצֹּפֶן  בְּתוֹךְ  חַלּוֹנָהּ.

הֶעָבָר  כְּבָר  עָבַר,  אֶת  יַקִּירַי  כְּבָר  הִדְהִירָה  הַדֶּרֶךְ.
הָאֱמֶת  שֶׁבַּלַּיְלָה,  יְדִידִי,  אֲנִי  חַשׁ  אֶת  הַקֶּרַח
וּבוֹהֶה  מֵהַבֹּקֶר  עַל  רָקִיעַ  חָלוּד  בְּעֶרְגָה.
עֲבוֹדָה  מַמְתִּינָה  לִי,  עֲרֵמַת  הַשּׁוּרוֹת  מְחַכָּה…

מָה  עוֹשִׂים  –  לֹא  יוֹדֵעַ…  יְדִידִי,  שְׁלֹף  עֵצָה  מְנַצַּחַת.
לֹא  חִפַּשְׂתִּי  לִי  כֶּסֶף,  לֹא  אִשָּׁה,  וְלֹא  אֶרֶץ  מֻבְטַחַת  –
רַק  חָצוֹת  שֶׁבַּלַּיְלָה  הַסְּתָוִי,  וְחוּטוֹן  מְצַלְצֵל.
הָעִקָּר  שֶׁאֶזְכֹּר  אֶת  הָעִקָּר  וְאֶשְׁכַּח  הַטָּפֵל…