מָה  טוֹב  כּי  לֹא  עָלַי  אַתָּה  חוֹלֵם,
וְלֹא  עָלֶיךָ  אָנוֹכִי  חוֹלֶמֶת!
לָעַד  כַּדּוּר  הָאָרֶץ  הַדּוֹמֵם
תַּחְתֵּינוּ  לֹא  יַפְלִיג  לְאֶרֶץ  חֶמֶד.

מָה  טוֹב  –  אֲנִי  נִשְׁאֶרֶת  מַצְחִיקָה,
פְּרוּעָה,  וּבַמִּלִּים  לֹא  מְשַׂחֶקֶת;
אִם  שַׁרווּלִי  נָגַע  בְּשַׁרְווּלְךָ  –
אֵינֶנִּי  מַסְמִיקָה  וְלֹא  נֶחְנֶקֶת.

יוֹדוּ  לְךָ  יָדִי  וְנִשְׁמָתִי
עַל  שֶׁאַתָּה,  גַּם  אִם  אֵינְךָ  יוֹדֵעַ,
אוֹהֵב  אוֹתִי…  עַל  עֶצֶם  שַׁלְוָתִי,
דַּלּוּת  הַמִּפְגָּשִׁים  כְּשֶׁאוֹר  הַיּוֹם  שׁוֹקֵעַ,

עַל  אִי–טִיּוּל  בַּלַּיְלָה  הַשּוֹמֵם,
עַל  שֶׁמֶשׁ  שֶׁעָלֵינוּ  לֹא  קוֹרֶנֶת  –
כִּי  לֹא  עָלַי  –  אֲבוֹי!  –  אַתָּה  חוֹלֵם,
כִּי  לֹא  עָלֶיךְ  אָנוֹכִי  חוֹלֶמֶת…

1915