מָה  טוֹב  כּי  לֹא  עָלַי  אַתָּה  חוֹלֵם,
וְלֹא  עָלֶיךָ  אָנוֹכִי  חוֹלֶמֶת!
לָעַד  כַּדּוּר  הָאָרֶץ  הַדּוֹמֵם
תַּחְתֵּינוּ  לֹא  יַפְלִיג  לְאֶרֶץ  חֶמֶד.

מָה  טוֹב  –  אֲנִי  נִשְׁאֶרֶת  מַצְחִיקָה,
פְּרוּעָה,  וּבַמִּלִּים  לֹא  מְשַׂחֶקֶת;
אִם  שַׁרווּלִי  נָגַע  בְּשַׁרְווּלְךָ  –
אֵינֶנִּי  מַסְמִיקָה  וְלֹא  נֶחְנֶקֶת.

טוֹב  שֶׁאַתָּה  מוּלִי,  בְּאוֹר  זוֹהֵר,
שָׁלֵו  וּמְחַבֵּק  אִשָּׁה  אַחֶרֶת,
וְגַם  כְּשֶׁמְּנַשֵּׁק  אוֹתִי  אַחֵר  –
לא  תְּאַחֵל  לִי  תֹּפֶת  מְבַעֶרֶת;

כִּי  שְׁמִי  הַמְּעֻנָּג,  הוֹ  עֲנֻגִּי,
בְּפִיךָ  לֹא  שׁוֹכֵן  יוֹמָם  וָלַיִל;
כִּי  בַּמִּקְדָּשׁ,  בְּקוֹל  הַמַּלְאָכִים
עָלֵינוּ  לֹא  יָשִׁירוּ  "אֵשֶׁת  חַיִל"…

יוֹדוּ  לְךָ  יָדִי  וְנִשְׁמָתִי
עַל  שֶׁאַתָּה,  גַּם  אִם  אֵינְךָ  יוֹדֵעַ,
אוֹהֵב  אוֹתִי…  עַל  עֶצֶם  שַׁלְוָתִי,
דַּלּוּת  הַמִּפְגָּשִׁים  כְּשֶׁאוֹר  הַיּוֹם  שׁוֹקֵעַ,

עַל  אִי–טִיּוּל  בַּלַּיְלָה  הַשּוֹמֵם,
עַל  שֶׁמֶשׁ  שֶׁעָלֵינוּ  לֹא  קוֹרֶנֶת  –
כִּי  לֹא  עָלַי  –  אֲבוֹי!  –  אַתָּה  חוֹלֵם,
כִּי  לֹא  עָלֶיךְ  אָנוֹכִי  חוֹלֶמֶת…

1915