לָמָּה  בָּרְחוֹב  כָּעֵת  הוֹלֵךְ  אַתָּה
עִם  חִיּוּךְ  כָּזֶה  –  עָצוּב  לְמֶחְצָה?
מַשֶּׁהוּ  מַפְרִיעַ  אוֹ מַטְרִיד  אוֹתְךָ  –
כַּנִּרְאֶה  בַּלֵּב  יֵשׁ  בְּעָיָה,
        כִּי  זֶה  הַזְּמַן
        כְּשֶׁהַמַּלְאָךְ  בְּךָ  נוֹגֵעַ,
        כְּשֶׁמִּתְחַשֵּׁק  לְהִשְׁתַּגֵּעַ
        וְאֵין  שֵׁנָה!
        מַגִּיעַ  זְמַן
        כְּשֶׁצִּפֳּרִים  חוֹזְרוֹת  צָפוֹנָה  –
        תָּשִׁיר  לָהֶן  אֶת  "בֹּאנָה,  בֹּאנָה!"
        אָבִיב  הִגִּיעַ,  פֶּסַח  בָּא!

לֹא  תִּמְצָא  תּוֹעֶלֶת  בְּמִגְוַן  תְּרוּפוֹת  –
לֵב  אֵינוֹ  מַקְשִׁיב  לְ"מֵדִיצִינָה",
מְדֻבָּר  בַּסּוּג  כָּזֶה  שֶׁל  בְּעָיוֹת
שֶׁיֵּשׁ  רַק  לְחַכּוֹת  וּלְקווֹת.
        כִּי  זֶה  הַזְּמַן…

טוּק-טוּק-טוּק!  –  הַדֹּפֶק  נֶעֱלָם  וְשָׁב.
אִם  מֵהָרוֹפְאִים  כְּבָר  הִתְיָּאַשְׁתָּ  –
לְאוֹסְטְרָלְיָה  תִּזְדָּרֵז  מַמָּשׁ  עַכְשָׁו,
לְהַחְלִיף  אֶת  הָאָבִיב  בַּסְּתָו.
        כּי  זֶה  הַזְּמַן…