מִבְּעַד  לְחַלּוֹנִי  שָׁנָה-שָׁנָה
עוֹזְבִים  רֵעַי  בְּלֶכֶת  מְצַלְצֶלֶת.
לֶכְתָּם  הַמִּשְתָּהָה  הַמְּתוּנָה
לָחֲשֵׁכָה  יָאָה  וּמְקֻבֶּלֶת.

כָּל  מַעֲשָׂם  הֻזְנַח,  נִשְׁכַּח,  נִגְדַּע.
בְּבָתיהֶם  אֵין  לַחַן  אוֹ  מַקְהֶלֶת,
רַק  הַבָּנוֹת  הָאֵלֶּה,  שֶׁל  דֵּגָה  –
שֶׁמְּסַדְּרוֹת  עוֹדָן  נוֹצוֹת  הַתְּכֵלֶת.

אָז  –  מִי  יִתֵּן  וְשׁוּם  יִרְאָה  לֵילִית
לֹא  יָעִירְכֵם  בֵּין  נֶצַח  הָעַרְבַּיִם!
מִשְׁאֶלֶת  הַבְּגִידָה  הַמִּסְתוֹרִית
שׁוּב  תְּעַרְפֵּל  לָכֵם  אֶת  הָעֵינַיִם.

לָךְ,  הַבְּדִידוּת  –  הָאֹפִי  שֶׁל  בַּרְזֶל:
בִּמְחוּגַת  מַתֶּכֶת  אַתְּ  נוֹעֶלֶת,
בְּקֹר  הַמְּנַצְנֵץ  אֶת  הַתֵּבֵל,
סְתוּמָה  לְהַבְטָחוֹת  חַסְרוֹת  תּוֹעֶלֶת.

קִרְאִי  לִי,  אָנָּא,  וְאִתְרִי,  עִטְפִי
בְּפִנּוּקַיִךְ  וְשִׁלְחִי  מַרְגּוֹעַ,
בִּכְחֹל  כְּפֹרֵךְ  אֶשְׁטֹף  אֶת  כָּל  גוּפִי  –
תְּנִי  נְחָמָה,  תִּנִי  בְּחָזֵךְ  לִנְגֹּעַ!

עַל  בְּהוֹנוֹת  בְּיַעֲרֵךְ  הַרְשִׁי
לָקוּם,  בִּקְצֶה  מֶחְוָה  לָקוֹנִית
לִמְצֹא  עַלְוָה,  בָּהּ  לְהַכְִיס  רָאשִׁי
וּלְהַרְגִּישׁ  אֶת  הַיַּתְמוּת  כְּעֹנֶג.

תְּנִי  אֶת  צְלִילֵי  הְַתִּזְמָרוֹת  שֶׁלָּךְ,
זִבְדִּינִי  בְּדִמְמַת  סִפְרִיּוֹתַיִךְ,
וְאָז  –  אַחְכִּים,  וְאָז  אֲנִי  אֶשְׁכַּח
אֶת  הַמֵּתִים  אוֹ  הַחַיִּם  עֲדַיִן,

וְאֶתְבּוֹנֵן  בְּדַעַת  וְתוּגָה,
בְּטַעַם  שֶׁל  כָּל  חֵפֶץ  וּמֵנִיעַ,
יָבוֹא  הַטֶּבַע,  בִּכְתֵפַי  יִגַּע,
עַל  סוֹדוֹתָיו  הַיַּלְדוּתִים  יוֹדִיעַ.

וְאָז  –  מֵחֹשֶׁךְ,  מִדְּמָעוֹת  בְּלִי  דַּי,
מֵעֹנִי  הַבּוֹרוּת  שֶׁאֵין  כָּמוֹהוּ
הֲדַר  הָאִיקוֹנִין  שֶׁל  יְדִידַי
שׁוּב  יְבַצְבֵּץ  –  וְשׁוּב  יֵרֵד  לְתֹהוּ.

1959