מִבֹּקֶר  אֶתְמוֹל  לָךְ  חִכִּיתִי  לַשָּׁוְא,
שֶׁאַתְּ  לֹא  תָּבוֹאִי  –  הִמְּרוּ  הֵם  נָכוֹן.
זוֹכֶרֶת?  הָיָה  אֵיזֶה  מֶזֶג  אֲוִיר  –
כְּמוֹ  חַג,  וְיָצָאתִי  בְּבֶגֶד  קֵיצִי.

הִגַּעתְּ  רַק  הַיּוֹם  –  בִּשְׁבִילֵנוּ  סִדְּרוּ
אֶת  יוֹם  הַסַּגְרִיר,  מְעֻנָּן  בִּמְּיֻחָד:
הַגֶּשֶׁם,  שָׁעָה  מְאֻחֶרֶת  מְאוֹד.
זוֹלְגוֹת  הַטִּפּוֹת  בֶּעָלִים  הַקָּרִים.

וְאֵין  לְשַׁכֵּךְ  –  כְּמוֹ  שֶׁאֵין  לְנַגֵּב…

1941