לַשָּׁוְא  פָּחַדְתָּ  מֵאַהֲבָתִי  –
הִיא  לֹא  כָּל  כָּך  חֲזָקָה:
הֲרֵי  הָיָה  דַּי  לִי  אִם  בְּבֵיתִי
לִרְאוֹת  יָכֹלְתִּי  אוֹתְךָ,

        וְאִם  הָלַכְתָּ  לְעֵת  אֲרֻכָּה
        לְמִישֶׁהִי  בְּבַיִת  אַחֵר  –
        גַּם  אָז  הָיָה  דַּי  לִי  אִם  מְעִילְךָ
        נִשְׁאַר  תָּלוּי  עַל  מַסְמֵר.

וּכְשֶׁאוֹרְחֵנוּ  לִזְמַן  קָצָר,
רָצְתָּ  אֶל  עֲתִידְךָ  הַמַּזְהִיר  –
הָיָה  דַּי  גַּם  שֶׁהַמַּסְמֵר  נִשְׁאָר,
בְּלִי  מְעִיל,  עַל  הַקִּיר.

        זוֹרְמִים  הַיָּמִים,  הַשָּׁנִים  נוֹשְׁבוֹת
        רוּחוֹת  וְגֶשֶם  סוֹעֵר…
        בַּבַּיִת  –  גָּרוּעַ  מִכָּל  אֲסוֹנוֹת:
        מֵהַקִּיר  הוּצָא  הַמַּסְמֵר!

רוּחוֹת,  עֲרָפֶל  וְגֶשֶׁם  סוֹעֵר,
אַךְ  בֶּאֱמֶת  –  לֹא  קָרָה  אָסוֹן:
כִּי  לִי  הָיָה  דַּי  אִם  מֵהַמַּסְמֵר
יֵשׁ  אֵיזֶה  סִימָן  קְטַנְטוֹן.

        וּכְשֶׁהִגִּיעַ  צַבָּע  עִם  צְבָעִים
        וּבְמִבְרֶשֶׁת  מָחַק  הַסִּימָן,
        אָמַרְתִּי:  אָז  מָה?  עַכְשָׁו  לֹא  רוֹאִים  –
        אַךְ  הוּא  נִרְאָה  לֹא  מִזְּמַן.

לַשָּׁוְא  פָּחַדְתָּ  מֵאַהֲבָתִי  –
הִיא  לֹא  כָּל  כָּך  חֲזָקָה:
הֲרֵי  הָיָה  דַּי  לִי  אִם  בְּבֵיתִי
לִרְאוֹת  יָכֹלְתִּי  אוֹתְךָ.

        וְשׁוּב  לְחַפֵּשׂ  בְּרוּחַ  חַמָּה
        קִינַת  כִּנּוֹר  –  אוֹ  קוֹל  אוֹרְלוֹגִין…
        רַק  אַל  תִּשְׁאַל  אוֹתִי:  "בִּשְׁבִיל  מָה?"
        אֶת  זֶה  אַתָּה  לֹא  תָּבִין.