מִתְחַנֵּן  בִּי:  עִזְבִי,  אֵין  לִי  כּוֹחַ!
לֵיל  מוֹרָא.  הִשְׁתַּתֵּק  הַשָּׁאוֹן.
אֲנִי  אֶפֶס,  כִּמְעַט  וּמָנוֹחַ
מִגַּלַּיִךְ  בְּיַם  עִוָּרוֹן.

הָעוֹזֵב  בִּרְצוֹתוֹ  הַמּוֹלֶדֶת
לְיַבֵּב  בְּצַמֶּרֶת  רַשַּׁאי.
אַךְ  לָעֵמֶק  הִסְפַּקְתִּי  לָרֶדֶת,
אַל  תָּעֵזִי  לָגֶשֶׁת  אֵלַי.

אֶתְחַבֵּא  לִי.  אֶמְחַק  מֵהַדַּעַת
אֶת  שְׁמוֹתַי  –  גַּם  בַּזֶּה  אֶעֱמֹד.
כְּדֵי  שֶׁאַף  בַּחֲלוֹם  בִּי  לָגַעַת
תִּכָּשְׁלִי  –  לֹא  אֶחְלֹם  חֲלוֹמוֹת.

סִפְרִיַּת  הַבְּחִירָה  כְּבָר  נִגְנֶזֶת.
אֲדַמֵּם,  אֲסָרֵס  אֶת  עַצְמִי
וְאָמִיר  בְּבַרְבֶּרֶת  לוֹעֶזֶת
אֶת  הוֹנִי  הַיָּחִיד  –  לְשׁוֹנִי.

רַק  שֶׁדֶּרֶךְ  דַּמַּעַת  מַתְמֶדֶת,
וּדְשָׁאִים  שֶׁעַל  שְׁנֵי  הַקְּבָרִים,
וּקְלִפַּת  הַשַּׁדָּר  הָרוֹעֶדֶת,
וְכֻלִּי  מֵרֵאשִׁית  הַחַיִּים  –

אַל  תַּבִּיטִי  בִּי,  רוּס  הָעִוֶּרֶת,
רַחֲמִי  –  זֹאת  אֲנִי  מְבַקֵּשׁ:
אִם  בְּבוֹר  הַפֶּחָם  אַתְּ  נוֹבֶרֶת
אֶת  חַיַּי  אַל  נַסִּי  לְמַשֵּׁשׁ!

כִּי  עִדָּן  הִתְחַלֵּף  כְּבָר  בַּלּוּחַ,
עַל  בּוּשָׁה,  יִסּוּרִים  וְיָגוֹן
אַף  אֶחָד  לֹא  יָשִׁיב,  זֶה  בָּטוּחַ,
וְנַפְשִׁי  לֹא  תִּסְגֹּר  שׁוּם  חֶשְׁבּוֹן.

1939