הַלֶּחֶם  קָם  לַשֶּׁמֶשׁ,  לִקְרִירוּת  הָאֹפֶק,
צִיּוּץ  הַצִּפֳּרִים  וְגֶשֶׁם  מְצַלְצִל.
מִתַּחַת  לַקַּרְקָע,  קָרוֹב  לְאוֹר  הַתֹּפֶת,
נֶחְלָד  בְּמִרְבָּצָיו,  נִשְׁכָּב  לוֹ  הַבַּרְזֶל.

עַל  לֶחֶם  נְבָרֵךְ  כְּעַל  רֵאשִׁית  הַטָּבַע.
אַךְ  לָמָּה  בְּאוֹתָהּ  נִימָה  לֹא  נְקַלֵּל
בַּרְזֶל  שֶׁמַּפִּילֵנוּ  לְמִשְׁכַּב  הַקֶּבַע?
הָאֵל  זָרַע  חִטָּה.  שָׂטָן  חִשֵּׁל  בַּרְזֶל!

7.4.1942