נִרְצַח הַמּוּסִיקַאי, כִּי הָיָה הוּא יְהוּדִי…
וְזֶהוּ כָּל חֶטְאוֹ וְשֶׁל כָּל הַיְּלָדִים
אֲשֶׁר לֹא יִרְקְדוּ כְּבָר, שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת שְׁלֵמוֹת…
קָצְבוּ אֶת שְׂכַר הָרֶצַח: שִׁבְעִים יְפֵהפִיּוֹת.
 
אֲנַחְנוּ כָּאן לָנֶצַח, עַל אַדְמָתֵנוּ זֹאת –
שֶׁיְּסֻפַּר לַסָּבְתָא סִכְסוּךְ הַקַּרְקָעוֹת!
סִבָּה אַחַת פְּשׁוּטָה יֵשׁ לְכָךְ שֶׁהֵם שֹׂוֹנְאִים,
שֶׁהֵם רוֹצְחִים אוֹתָנוּ: אֲנַחְנוּ כָּאן חַיִּים.
 
הֵם כֹּה צְמֵאִים לְמָוֶת – שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּהֶם,
בְּשִׁגָּעוֹן שָׂמֵחַ שׁוֹלְחִים אֶת יַלְדֵיהֶם.
מַחֲלָתָם הִיא רֶצַח, וְאָנוּ שׁוֹאֲלִים:
מָתַי יָבוֹא הָרֶגַע וְהַחוֹלֶה יַחְלִים?
 
הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אַרְקָדִי־אַהֲרֹן?
צְלִילֵי הַסָּרַבַּנְדָּה הָפְכוּ כְּבָר לְהִמְנוֹן
לְכָל מַה שֶּׁהַמָּוֶת לֹא מְסֻגָּל לִקְטֹל:
הַמּוּסִיקָה הִמְרִיאָה, וְהִיא כְּבָר לֹא תִּפֹּל!

וְלֹא יוּכַל שׁוּם רֶצַח לִפְסַק נְבוּאָתִי:
כִּי הַחַיִּים הֵם נֶצַח, הֵם נֶצַח אַלְמוֹתִי.