לֹא  קְרִיאוֹת,  לֹא  צַעַר  וְלֹא  בֶּכִי  –
עֵץ  תַּפּוּח  אֵד  לָבָן  מַשִּׁיר.
הַשְּׁקִיעָה  הַזְּהוּבָה  דּוֹעֶכֶת,
וַאֲנִי  כְּבָר  לֹא  אֶהְיֶה  צָעִיר.

לֹא  יָשׁוּב  לְקַדְמוּתוֹ  הָרֶטֶט
כְּשֶׁהַקֹּר  נָגַע  בְּךָ,  הַלֵּב.
אֶרֶץ  הַלִּבְנֶה  הַמְּחֻיֶּטֶת
לֹא  תִּקְרֹץ  לִי  לְהַלֵּךְ  יָחֵף.

רוּחַ  הַנַּוָד!  אֶת  הַשְׂפָתַיִם
לְעִתִּים  קְצוּבוֹת  עַתָּה  מַנְשִׁים.
אֵיךְ  אִבַּדְתִּי  הוֹלְלוּת  עֵינַיִם,
מֶתַח  רַעֲנָן,  גֵּאוּת  חוּשִׁים?

אֶת  פַּתְשֶׁגֶן  מַאֲוַוי  קִצַּרְתִּי,
כָּל  חַיַּי  הָיוּ  חֲלוֹם,  אוּלַי?
זֶה  כְּאִלּוּ  סוּס  וָרֹד  הִדְהַרְתִּי
עֲלֵי  שַׁחַר  מְהַדְהֵד  בְּמַאי.

עַל  כֻּלָּנוּ  יוֹם  אֶחָד  לָלֶכֶת,
מֶאֲדָר  נוֹזֵל  אָרָד  סָחוּט…
אָז  תְּהִי  לָנֶצַח  מְבֹרֶכֶת
כִּי  הִגַּעְתְּ  לִפְרֹחַ  וְלָמוּת!

1921