לֹא  חֲצוֹצְרָן  אֲנִי  –
כִּי  חֲצוֹצְרָה.  הַזְּמַן,  נַשְּׁפֵנִי!
לִי  –  קוֹל,  לְאֵלֶּה  –  אֱמוּנָה.
מִי  יַעֲרִיךְ  כִּי  זֶה  הַבֶּכִי
מֵהַנְּחֹשֶׁת  יִשָּׁמַע?
בְּיוֹם  אָפֹר  הוּא  בִּי  הֵפִיחַ,
יִבַּבְתִּי  בְּלִי  מַעֲצוֹרִים,
קָרָאתִי  לַשְּׁקִיעָה  –  פָּתִיחַ,
לַשִּׁעֲמוּם  –  הַיִּסּוּרִים.
כֻּלָּם  דָּרְשׁוּ  אֶת  הַשָּׁמַיִם  –
עַל  מִי  צַלְּיל  הַנְּחֹשֶׁת  רַן?
נִסּוּ  אוֹתִי  אַלְפֵי  שְׂפָתַיִם  –
הַחֲצוֹצְרָן  הָיָה  הַזְּמַן.
בְּעֹז  וָרֹגַע  לֹא  הָפַכְתִּי
דַּפֵּי  הַנֵּטֶל  הַקּוֹדְרִים
לְדִין  הַנֶּצַח  לֹא  עָרַכְתִּי
גּוֹרְדֵי  הָאָרֶץ  הָעִוְּרִים
לַזֶּה  הֵשַׁבְתִּי  בְּלִי  לָשׂוּחַ
כִּי  הוּא  פִּלֵּחַ  אֶת  שְׂפָתַי
כִּי  לֹא  אֲנִי  מַשִּׁיב  הָרוּחַ
רַק  בֶּן  אָדָם  אֲנִי  –  וְדַי!
מִי  יְנַחֵשׁ  כִּי  כָּאן  בַּשֶּׁלֶד
רוֹעֶדֶת  עֶצֶם  נְאוֹתָה,
כִּי  הַנְּחֹשֶׁת  מְהַלֶּלֶת
עַל  אֵלֶּה  שֶׁנִּצְּחוּ  אוֹתָהּ?

1921