לֹא  בְּעִתּוֹ  יִתְנַפֵּל  הָעֶרֶב,
לִפְנֵי  כִּמְלֹךְ  הַחַשְׁמַל,
אוֹרוֹת  אֲכַבֶּה  –  וּכְאִלּוּ  כֶּלֶב
מֵהַמְּלוּנָה  אֶזְחַל.
אַל  תִּבָּהֲלִי  בְּעֶרֶב  הָאֶתֶר.
מָה  שְׁמֶךְ?  עֲשִׂי  לִי  טוֹבָה  –
אֲנִי  מַעֲרִיךְ  אֶת  פְּגִישׁוֹת  הַפֶּתַע
בְּעֵת  שֶׁל  הֶסְתֵּר  אַהֲבָה.

הָעֶרֶב  אַתְּ  יְכוֹלָה  לִשְׁכֹּחַ
מִפּוֹזָה  שֶׁל  מָה  בְּכָךְ.
פָּשׁוּט  תַּאֲמִינִי:  אֵינֶנִי  לָקוֹחַ.
אָנָּא,  תִּרְאִי  בִּי  הָאָח.
עַל  כּוֹס  שֶׁל  בִּירָה  נוּכַל  לְשׂוֹחֵחַ,
נִמְצָא  אֵיזֶה  בָּר  בַּסְּבִיבָה.
אֲנִי  מַעֲרִיךְ  אֶת  הַחֹם  שֶׁצּוֹמֵחַ
בְּעֵת  שֶׁל  הֶסְתֵּר  אַהֲבָה.

עֲדַיִן  חוֹשֶׁבֶת  שֶׁזֶּה  לֹא  עַל  אֱמֶת?
זַבַּשֵׁ"ךְ  וּזְכוּתֵךְ  כְּאַחַת.
אֲנִי  מַרְגִּישׁ  אֵיךְ  נַפְשִׁי  מִתְחַמֶּמֶת
לִנְשֹׁם.  מַתְחִילָה  גַּם  אַתְּ.
וְעוֹד  יַחֲזֹר  כָּל  מָה  שֶׁוִּתַּרְתִּי  –
אוּלַי  בַּגִּלְגּוּל  הַבָּא  –
לְכָל  אֶחָד  מִשִּׁבְעָה  מִילְִיַארְדִּים,
נָכִים  שֶׁל  הֶסְתֵּר  אַהֲבָה.