כָּל  חַיַּי  טִפַּסְתִּי  כְּדֵי  לִהְיוֹת  בְּשִׂיא,
כָּל  שִׁירִי  יָצָא  פִּיּוּט  שְׁמֵימִי.
בְּלִי  חָבִית  –  אֲנִי  הֲכִי  דִּיּוֹגְנֵסִי:
בְּלִי  פָנָס  מָצָאתִי  אֶת  עַצְמִי.

נִשְׁמָתוֹ  שֶׁל  כָּל  אֶחָד  נִשְׂרֶטֶת:
לֶחֶם  דַּל,  וְיַיִן  מִתְמָעֵט.
אַף  אֲנִי  בְּטָעוּיֹוֹת  הוֹדֵיתִי.
זוֹ  הָעֵת  –  חוֹבָה  לְהִתְחָרֵט!

בֵּן  אָדָם  בּורֵח  מֵהַגַּן  שֶׁלּוֹ.
מָה  זֶה  שִׁיר?  מִלִּים,  מִלִּים,  מִלִּים…
הָבוּ  לִי  מִכְחוֹל  שֶׁל  מִיקֶלְאַנְגֵּ'לוֹ  –
אֲצַיֵּר  אָזַי  פְּלָקָט  מַדְהִים.

בָּעוֹלָם  אַבִּיט  מִתַּחַת  לְאָרוֹן:
הַמֵּאָה  עֶשְׂרִים  –  יֵשׁ  לָהּ  סִגְנוֹן  וְקֶצֶב.
הָעִדָּן  שֶׁמְּעַנְיֵן  יוֹתֵר  לְהִסְטוֹרְיוֹן,
לְבָנָיו  –  יוֹתֵר  סִבּוֹת  לְעֶצֶב!

1943