כָּל  אֲהוּבַי,  שִׁמְרוּ  עַל  עַצְמְכֶם!
וְאִם  אַהֲבָתִי  תָּצִיק  לָכֶם  –
אוֹתָהּ  וְגַם  אוֹתִי  מִיָּד  תַּשְׁכִּיחוּ:
דַּרְכִּי  לֹא  תַּחֲצֶה  אֶת  דַּרְכְּכֶם.
תִּחְיוּ  אָז  בִּלְעֲדַי  אֶת  חַיֵּיכֶם,
אֲבָל  תִּחְיוּ  –  וְרַק  אֶת  זֶה  תַּבְטִיחוּ…

תִּחְיוּ,  כָּל  אֲהוּבַי,  כִּי  זֶה  –  הַכֹּל.
וְכַאֲשֶׁר  צָרָה  קָשָׁה  מִסְבֹּל
תָּבוֹא  –  לַחֲסָדֶיהָ  אַל  תָּנִיחוּ!
שֶׁכָּל  אֶחָד  יַרְגִּישׁ  עַצְמוֹ  אֻמְלָל  –
אֶת  הַחֶשֶׁבּוֹן  יַגִּישׁ  לוֹ  הַגּוֹרָל,
אַךְ  אַל  תָּמוּתוּ  –  רַק  אֶת  זֶה  תַּבְטִיחוּ…

רַק  אַל  תָּמוּתוּ  –  מְבַקֵּשׁ  אֲנִי.
אֵינֶנִּי  מִתְיַמֵּר  לִהְיוֹת  נָבִיא,
אֲבָל  יוֹדֵעַ  כִּי  כֻּלְּכֶם  תַּמְשִׁיכוּ
לָרִיב,  לְהִתְוַכֵּחַ  –  וְלִחְיוֹת
בְּיַחַד  וּלְחוּד,  שָׁנִים  רַבּוֹת  –
אִם  רַק  תִּחְיוּ…  וְרַק  אֶת  זֶה  תַּבְטִיחוּ!