חדשות
ירושלים

הָאָבִיב.  מֵאָחוֹר  לְחוֹמוֹת  הַמִּזְרָח
הַשָּׁרָב  הַשָּׂמֵחַ  רָתַח.
קְצָת  הוֹרִיקוּ  דְּשָׁאִים.  אֶת  עֶשְׂבֵּי  הֶחָפִיר
הַפָּרָג  בְּשַׁלְהֶבֶת  הִמְטִיר.

וְאָמָר  הַמַּדְרִיךְ  לִי:  "עִבְרִי  אָנוֹכִי,
דַּם  הַמֶּלֶךְ  אוּלַי  בְּתוֹכִי.
נָא  הַבֵּט  לַפְּרָחִים  בַּקִּירוֹת  שֶׁל  צִיוֹן:
זֶה  כָּל  מָה  שֶׁנִֹשְׁאָר  לִי  הַיּוֹם."

"בַּפְּרָחִים?"  שְׁאַלְתִּיו  –  וְשָׁמַעְתִּי  אֲנִי:
"זֶה  סִימָן  הָאָבוֹת,  אֲדוֹנִי!
זֶהוּ  דַּם  הַקְּדוֹשׁים  שֶׁנַּפְלוּ.  כָּל  אָבִיב
הוּא  פְּרָגִים  אֲדֻמִּים  כָּאן  מֵנִיב."

צָהֳרַיִם.  עָלִיתִי  לַגַּג.  מִסָּבִיב,
מִתַּחְתַּי  –  גַּג  אָחִיד  וְרָצִיף:
כְּמוֹ  הַחוֹל  הַצָּהֹב  –  הַוָּרֹד  כָּךְ  נִשְכַּב
כְּרַךְ  הַקֹּדֶשׁ,  נָשַׁף  בַּשָּׁרָב.

אֵיזֶה  דֶּקֶל  בּוֹדֵד  בְּגִבְעָה  מֵעֲלָיו
מְאַוְּרֵר  בִּמְנִיפַת  כַּפּוֹתָיו,
וְסִיסִים  מְרַצְּדִים  וְקוֹדְחִים  דּוּמִיָּה
וְלָאָרֶץ  עֵינִי  צוֹפִיָּה.

יַם  גְּבָעוֹת  אֲפֹרוֹת  הִשְׁתַּטֵּחַ  בְּלִי  צֵל
בְּאִבּוּךְ  שֶׁל  חֲלוֹם  מִתְכָּחֵל.
וְרָאִיתִי  מוֹאָב  עַל  הֲרָיו,  וּמוּלָם  –
הַטּוּרְקִיז  שֶׁבְּמֶלַח  הַיָּם.

"מִגִּלְגָּל  וְעַד  עָזָה"  –  אָמַר  הָעִבְרִי  –
"כָּל  הַפֶּלֶךְ  עָלוּב  וּפִרְאִי.
יְהוּדָה  בַּקְּבָרִים.  אֱלֹקִים  בָּהּ  פָּזַר
הַזְּרָעִים  שֶׁל  אַבְנֵי  הֶעָפָר.

הָאוֹיֵב  אֶת  צִיוֹן  הֶחְֱרִיב  וְשָׂרַף  –
הַנָּבִיא  יִרְמְיָהוּ  אָסַף
אֶת  הָאֵפֶר  הַחַם  מֵהָאֵשׁ  הַכּוֹבָה
וּבָאָרֶץ  זָרַר  לְרָכְבָּהּ.

שֶׁאַרְצֵנוּ  תּוֹלִיד  רַק  סְלָעִים  וּפְרָגִים!
שֶׁיִקְמֹל  כָּל  דְגָנָהּ  מִבִּפְנִים!
שֶׁתִּהְיֶה  עֲרֻמָּה,  יְבֵשָׁה,  שׁוֹמְמָה  –
עַד  יָבוֹא  הַנִּקְרָא  לוֹ  בִּשְׁמָהּ!"

1907

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן