כֻּלָּם  תּוֹהִים:  "זֶה  לֹא  חָכָם
בַּשֶּׁלֶג  אֹהֶל  לְהָקִים!"
כֻּלָּם  אוֹמְרִים:  "זֶה  לֹא  הַזְּמַן"  –
עִזְבוּ  אוֹתִי  מִוִּכּוּחִים!
אַרְבִּיץ  לִי  תֶּה  בְּלִי  "עַד  מָתַי"
כְּשֶׁהֶעָשָׁן  מָלֵא  רֵיחוֹת,
וּכְשֶׁעֵינַיִךְ  –  מוּל  עֵינַי
וְהֵן  טִפֹּנֶת  יְרֻקּוֹת.

הַמְּדוּרָה  כְּבָר  נִרְדְּמָה,
עִם  שַׁחַר  יַעַר  מִתְעוֹרֵר  –
כָּל  זֶה  מֻכּר,  אַךְ  מִשּׁוּם  מָה
עַכְשָׁו  כָּל  זֶה  נִרְאֶה  אַחֵר:
אֵיךְ  הָרָקִיעַ  מִתְחַמֵּם
וְהָאָבִיב  שׁוֹלֵחַ  אוֹת!
זֶה  מֵעֵינַיִךְ,  רַק  מֵהֶן
שֶׁשּׁוּב  טִפֹּנֶת  יְרֻקּוֹת.

מִיַּעַר,  אֹהֶל,  אֳרָנִים
לֹא  סְתָם  קָשֶׁה  –  קָשֶׁה  מַמָּשׁ
לְהִפָּרֵד  –  אֲבָל  אֲנִי
אָבִיא  הַבַּיְתָה  שִׁיר  חָדָשׁ:
עַל  זֶה  הַשֶּׁלֶג  הַלָּבָן
עַל  נַחַל  שֶׁרוֹצֶה  לִשְׂרֹד
וְעַל  עֵינַיִךְ,  כַּמּוּבָן,
שֶׁהֵן  טִפֹּנֶת  יְרֻקּוֹת.