חדשות
חשתי ריח אסון

חָשְׁתִּי  רֵיח  אָסוֹן,  קָצְתִּי  מֵהַצָּרָה  הָחוֹשֶׁכֶת,
וּבָכִיתִי  עַל  מִי  שֶׁכְּלַפָּיו  יֵשׂ  לִי  חוֹב  מְעַמְעֵם,–
אֵיך  לִחְיוֹת?  אֵיך  לִהְיוֹת?  כָּל  דַּקָּה  כְּמוֹ  לָנֶצַח  נִמְשֶׁכֶת…
הוֹ  קְרוֹבַי,  חֲבֵרַי,  אֵיךְ  אוּכַל  לַעֲזֹר  לְכֻלְכֶם?

הֲלִלְווֹת  מִקְּלִידֵי  אַהֲבָה  וּמִּזֶּמֶר  קְצַת  פֶּלֶא?
אֶלָּא  מָה  –  נִשְׁכְּחוּ  שִׁעוּרִים  בְּרֹאשִׁי  הַתָּפֵל,
וּמִלִּים – כְּבָר  יוֹדְעִים:  לֹא  תִּגְרַע  מֵהַפֶּגַע  בְּמֶלֶל,
זֶה כְּבָר אֶלֶף  שָׁנִים אוֹ יוֹתֵר – לֹא  מַכְתִּיב לָנוּ  אֵל.

חֲרִיקַת  הֲוָיַת  הָאַבְּסוּרְד  מַעֲנָה  אֶת  הַמּוֹחַ,
רִיק  מְרוֹמֵי  הַמָּרוּת  –  כַּמָּה  הוּא  מְצַנִּן  קַטְלָנִית.
אֵין  נִחוּם  עַל  קַרְקַע  בְּעִדָּן  הַשִּׁיחוּת  וְהָרֹעַ.
גַּם  הָאֵל  לַּקְּרִיאָה  לֹא  יַקְשִׁיב,  הַצָּלָה  לֹא  יוֹשִׁיט.

גַּם  אוֹתִי  הֶעֱלִיבוּ  רַבּוֹת – בְּלִי  אָשָׁם, בְּלִי  מַדּוּעַ,
גַּם  בְּתוֹךְ  גֻּלְגָּלְתִּי  לְכָל  אֵבֶל  מַשְׁחִיר  הַכִּבְשָׁן,
תְּמוּרַת  אֹשֶׁר  –  נִתְּנוּ  יִסּוּרֵי  הַצָּמָא  הַתָּמוּהַּ,
הִתְפַּקְּחוּת  שַׁדָּרִים  וּדְמָמָה  שֶׁל  רָקִיעַ  מֻרְכָּן.

אָז  תּוֹדָה  לְחַיּוֹת,  לָעֵצִים,  לַפְּרָחִים,  לָעַלְוָה  הַנּוֹסֶקֶת,
וּלְבָּאךְ  שְׁפַל  הָרוּחַ,  שֶׁדֶּרֶךְ  קוֹצִים  –  אַחֲרָיו;
מִחִילָה לָאוֹיְבִים – לֹא בִּשְׁבִיל תְּנוּמָתָם הַמֻּמְתֶּקֶת,
שֶׁנַּרְגִּישׁ  אַף  לְרֶגַע  קַלּוּת  שֶׁבָּחֹפֶשׁ,  עַכְשָׁו.

עוֹד  לֹא  פַּעַם  שִׁמְצָה  וּבִעוּת  יַכְתִּימֵנוּ  בְּפֶצַע…
כְּדֵי שֶׁקָּרְטוֹב  הָאוֹר  בְּמַחְשַׁךְ  הַלְבָבוֹת  לֹא יִכְבֶּה,
אֶת  כִּתְרָהּ  מַעֲבִיר  לָנוּ – כָּכָה  אוֹ  כָּכָה – הַנֶּצַח,
וְגַם  כָּכָה  אוֹ  כָּכָה  –  הָרוּחַ  אוֹתָנוּ  תַּנְחֶה.

1978

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן