חָשַׁבְתִּי:  הַלֵּב  –  הוּא  מֵאֶבֶן,
הוּא  מֵת,  הוּא  חָלוּל  מִבִּפְנִים.
שַׁלְהֶבֶת  תִּשְׂרֹף  אֶת  הַתֶּבֶן,
אַךְ  לֹא  אֶת  הַלֵּב  הֶחָסִין.

עֻבְדָּה  –  לֹא  כָּאַב  לִי  לְגַמְרֵי.
וְאַף  אִם  כָּאַב  –  קַל  מְאוֹד.
עִם  זֹאת  –  אֲכַבֶּה  כְבָר  (כִּי  חַם  לִי),
כָּל  עוֹד  שֶׁאוּכַל  לְכַבּוֹת.

הַחֹשֶׁךְ  בַּלֵּב  כְּמוֹ  בְּקֶבֶר.
אֶגְבֹּר  עַל  הָאֵשׁ,  כַּמּוּבָן…
וְהִנֵּה  –  כָּבְתָּה  הַשַּׁלְהֶבֶת,
נוֹתַר  לִי  לָמוּת  בֶּעָשַׁן.

1911