חֲלִיפָתִי  בְּצֶבַע  חָקִי,
כְּמוֹ  הַמַּדִּים  מִמַּחְסְנַאי.
עַל  הַבִּימָה  כָּעֵת  שְׁלוֹשְׁתֵּנוּ:
אֲנִי,  גִּיטָרָה  וְשִׁירִי.

אוּלָם  כֻּלּוֹ  שָׁרוּי  בְּבֶכִי.
זֶה  לֹא  בִּגְלַל  כִּשְׁרוֹנוֹתַי,
וְלֹא  אִכְפַּת  לָהֶם  מִמֵֶּנִּי  –
מְרַחֲמִים  הֵם  עַל  עַצְמָם.

אָז  תְּבַכּוּנִי,  תְּבַכּוּנִי
כָּל  עוֹד  נוֹתַר  עַל  מָה  לִבְכּוֹת,
כָּל  עוֹד  מַחְזִיק  אֲנִי  גִּיטָרָה  –
וְלֹא  רוֹבֶה  אֵם־שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה.

כְּאִלּוּ  מְחַכָּה  לִי  דֶּרֶךְ,
וְזוֹהִי  מְסִבַּת  פְּרֵדָה:
חֲלִיפָתִי  בְּצֶבַע  חָקִי,
כְּמוֹ  מַתָּנָה  מִמַחְסְנַאי.