סִפְּרָה  אֶת  מִשֶּׁלָּהּ  חֻרְשָׁה  מֻזְהֶבֶת
בְּנִיב  עַלִּיז  שֶׁל  שְׂפַת  הַשַּדָּרִים,
וֲעֲגוּרִים  בִּדְאִיָּה  דּוֹאֶבֶת
עַל  אַף  אֶחָד  כְּבָר  לֹא  מִצְטַעֲרים.

בְּעוֹלָמֵנוּ  כָּל  אֶחָד  –  אוֹרֵחַ:
יָבוֹא,  וְיִכָּנֵס,  וְיַעֲזֹב.
עַל  הָהוֹלְכִים  הוֹזֶה  עִם  הַיָּרֵחַ
מֵעַל  אֲגָם  כָּחֹל  –  קָנֶה  רָטֹב.

אֲנִי  לְבַד  עֲלֵי  מִישׁוֹר  גָּלוּחַ,
זוֹכֵר  עַצְמִי  כְּנַעַר  מְאֻשָּׁר.
הָעֲגוּרִים  רָחוֹק  דּוֹאִים  בְּרוּחַ,
אֵינֶנִּי  מִצְטַעֵר  עַל  הֶעָבָר.

אֵין  צַעַר  עַל  שָׁנִים  אֲשֶׁר  בִּזְבַּזְתִּי,
עַל  שֶׁנַּפְשִׁי  נִצְבַּעַת  בְּסָגֹל.
חֻזְרָר  בּוֹעֵר  בָּאֹדֶם  הַפַנְטַסְטִי,
אַך  לְחַמֵּם  הַלַּהַב  לֹא  יָכוֹל.

יִשְׂרֹד  הָעֵץ  בָּאֵשׁ  הַמְּבָעֶרֶת,
הַדֶַּשֶׁא  –  בַּלְשׁוֹנוֹת  הַצְּהֻבּוֹת.
כְּמוֹ  שֶׁלָעֵץ  עַלְוָה  דּוּמָם  נוֹשֶׁרֶת,
נוֹשְׁרוֹת  לִי  הַמִּלִּים  הָעֲצוּבוֹת.

וְאִם  הָעֵת  שֶׁבְּרוּחוֹת  סוֹבֶבֶת
תִּגְרֹף  אוֹתָן  לַעֲרֵמה  שְׁחוֹרָה…
הַגִּידוּ  כָּכָה…  שֶׁחֻרְשָׁה  מֻזְהֶבֶת
בְּנִיב  חָבִיב  אֶת  מִשֶּׁלָּהּ  סִפְּרָה.

1924