חַדְלִי  מוּל  רוּסְיָה, הַתְּבוּנָה  –
אֵין  מַד  תּוֹאֵם  אֶת  מִדּוֹתֵיהָּ.
הִיא  מְיוּחֶדֶת  בְּמִינָה  –
רַק  אֱמוּנָה  יָפָה  כְּלַפֵּיהָ!

1866