אֲנִי  –  זָמִיר:  לְלֹא  אַסְכּוֹלָה,
בְּלִי  עֹמֶק,  בְּלִי  כִּוּוּן  גָּדוֹל…
אַךְ  פְּנֶה  יָמִינָה  אוֹ  פְּנֶה  שְׂמאֹלָה –
שִׁיר  הָאָבִיב  יוּבָן  לְכֹל.

אֲנִי  –  זָמִיר,  צִפּוֹר  הָאֹפֶר,
אֲבָל  זִמְרִי  כֹּה  סַסְגּוֹנִי!
לַאֲרָצוֹת  בִּקְצֶה  הָאֹפֶק
אֶמְשֹׁךְ  אֶת  כָּל  שׂומְעַי  אֲנִי.
ֹ
אֲנִי  –  זָמִיר!  אֵין  לִי  מַחְלֹקֶת
עִם  מְבַקְּרִים  מְלֻמָּדִים.
מְצָא  עֹנֶג,  הֶחָזִיר,  בְּשֹׁקֶת –
לֹא  בְּסִלְסוּל  מִבֵּין  בַּדִּים!

אֲנִי  –  זָמִיר,  וְאֵין  תּוֹעֶלֶת
מִמֶּנִי  –  לְהוֹצִיא  שִׁירַי.
לְלֹא תַּכְלִית, אֲנִי  –  הַפֶּלֶא,
הַדַּעַת  קָדָה  בְּפָנַי!

1918