חדשות
הזמר והמלך

עוֹמֵד  אַרְמוֹנִי  עַל  מָצוּק  מְסֻלָּע,
רָחוֹק  בְּהָרֵי  עֲרָפֶל.
הֵקַמְתִּי  אוֹתוֹ  בְּלֵילוֹת  אֲפֵלָה,
בַּפֶּה  הַחִוֵּר  מְקַלֵּל.

אֲנִי  כָּאן  הַמֶּלֶךְ,  לְאַרְבַּע  רוּחוֹת
אֵין  נֶפֶשׁ  בְּכָל  מִבְצָרִי.
וְעוֹד  בָּעַרְבַּיִם  יוֹרֵד  מִפְּסָגוֹת
הַטְּרוֹל,  לַגְלְגָן  אַכְזָרִי.

פַּחְדָן  וְעָלוּב,  בְּפִסְגָּה  רְחוֹקָה
הוּא  סָח  נְאוּמִים  חַתְרָנִים  –
אַךְ  חָשׁ  כִּי  חַרְבִּי  לְבוֹאוֹ  מְחַכָּה  –
וְהִיא  נְטוּלַת  רַחֲמִים.

יָשַׁבְתִּי  עָטוּף  בִּגְלִימָה  זְהֻבָּה,
כִּתְרִי  בִּזְמַרַגְדִּין  בָּעַר.
שָׁמַעְתִּי  דְּפִיקוֹת  עַל  דַּלְתִּי  –  הִנֵּה  בָּא
נַוָּד  חֲסַר  בַּיִת,  זַמָּר.

כָּל  מִי  שֶׁאַמִּיץ,  מִי  שֶׁבָּז  לַלֵּאוּת  –
שֶׁלֹּא  יִתְמַהְמֵהַּ  בַּסַּף.
שָֹמַחְתִּי  לִשְׁמֹעַ  מִכֵּס  הַמַּלְכוּת
דִּבְרֵי  הַזַּמָּר  הַמֻּטְרָף.

עִם  נֵבֶל  יָפֶה  הוּא  בְּלִי  נוֹעַ  עָמַד,
בְּרַעַד  צִלְצֵל  הַמֵּיתָר,
בְּדַחַף  פִּרְאִי  הִתְפָּרֵץ  וְשָׁעַט
הַשִּׁיר  שֶׁחָלָה  הַזַּמָּר.

"בְּרֶכֶס  מְצוּקִים  עָלִיתִי.
עַל  תְּהוֹם  קְדוּרָה,  בָּעֲלָטָה
פִּתְאוֹם  גְּוִיַּת  אִשָּׁה  רָאִיתִי  –
לְבָנָה  כְּמוֹ  שַׁיִשׁ  הִיא  הָיְתָה.

שָׁם  הִזְְדַּחֵל  נָחָשׁ  כְּמוֹ  סֶרֶט,
בַּרְקָן  בֵּין  אֲבָנִים  נִתְקַע.
סְבִיב  הַגְּוִיָּה  הַמְּפֹאֶרֶת
תָּר  הַלֵּצָן  הַמְּשֻׁגָּע!

בִּכְבוֹד  הַמָּוֶת  לֹא  נָגוּעַ,
עִם  טַמְבּוּרִין  בַּיָּד  קִפֵּץ,
עַל  תֹּם  הַצֹּחַר  בַּיָּצוּעַ
רָקַד  שָׁם  בְּמִצְנֶפֶת  לֵץ.

פַּעֲמוֹנָיו  צלצול  הפיקוּ
בְּלִי  הֵד  בֵּין  אֲבָנִים  חַדּוֹת,
צְמִידִים  זוֹלִים  קִמְעָה  הִבְזִיקוּ
עַל  הַיָּדַיִם  הַצְּפוּדוֹת.

הָזוּי,  חוֹלֶה,  חֲסַר  שִׁנַּיִם,
נִתֵּר  מֵעַל  גְּבָעוֹת  קוֹדְרוֹת  –
וְשׁוּב  בְּלַהַב  הַשְׂפָתַיִם
לִטֵּף  שְׁפָתֶיהָ  הַקָּרוֹת.

בָּרַחְתִּי  אָז,  וְאֶת  אֱלוֹהַּ
הֵבַכְתִּי  בִּשְׁאִילוֹתַי.
אַךְ  שׁוּם  מָצוּק  יוֹתֵר  גָּבוֹהַּ
כְּבָר  לֹא  רָאִיתִי  בִּדְרָכַי."

יוֹתֵר  לֹא  יָכֹלְתִּי  לִשְׁמֹעַ  טֵרוּף.
הוֹצֵאתִי  חַרְבִּי  מִנָּדָן,
כִּפְרָס  לַזַּמָּר  עַל  שִׁירוֹ  הֶחָצוּף
נָתַתִּי  לֹו  פֶּרַח  הַדָּם.

הַפֶּרַח  נִפְתַּח  וְנִפְעַר  בֶּחָזֶה,
בָּאַר  אַרְגָּמָן  מְפַרְפֵּר.
"עֲזֹב,  הַזַּמָּר  הַמַּבְהִיל  הַהוֹזֶה!"
אֲבָל  הוּא  כְּמוֹ  קֶבֶר  חִוֵּר.

שָׁבַרְתִּי  הַנֵּבֶל,  צִלְצֵל  אֲרֻכּוֹת
מְבוֹךְ  מֵיתָרָיו  הַקְּרוּעִים  –
עַל  זֶה  שֶׁאוֹתִי  הֵם  הִכְרִיחוּ  לִבְכּוֹת,
רִבּוֹן  הַקְּבָרִים  הַגֵּאִים!

כְּמוֹ  קֹדֶם,  אֵין  אוֹר  בְּהָרֵי  עֲרָפֶל,
פּוֹחֵד  מֵהַחֶרֶב  הַטְּרוֹל  –
הֲרֵי  לֹא  שָׁמַע  אֵיךְ  בַּיּוֹם  וּבַלֵּיל
הַמֶּלֶךְ  דּוֹמֵעַ  בְּקוֹל.

כְּמוֹ  קֹדֶם,  דּוּמָם  בַּחֲלַל  הַמִּבְצָר,
דָּרִים  בּוֹ  שְׁלוֹשָׁה  –  וְתוּ  לֹא:
עַצֶּבֶת  הַמֶּלֶךְ,  גּוּפַת  הַזַּמָּר
וְזֶמֶר  הַפֶּרֶא  שֶׁלּוֹ.

1905

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן