מֵרְחוֹב  הוֹמֶה  עַד  מִשְׁכָּבֵינוּ,
מִשְׁעַת  לִֵדָה  עַד  יוֹם  הַדִּין  –
גּוֹרָל  דּוֹחֵף  לוֹ  בְּגַבֵּינוּ,
כְּאִלּוּ  אָנוּ  עֲבָדִים.

סוֹחֵר  יוּכַל  לְהִתְמַקֵּחַ,
חָכָם  יַחְלִיט  שֶׁאֵין  דָּבָר.
פַּרְגּוֹד  מִמּוּסִיקָה  בּוֹרֵחַ  –
אֶל  הַבָּמָה  יוֹצֵא  זַמָּר.

כָּךְ  לְעָנָן  קוֹרֵא  הַדֶּשֶׁא,
כָּךְ  רָן  אֶבְיוֹן  "הַלְלוּיָה",
כָּךְ  בְּאָזְנֵינוּ  מִתְגַּעֶשֶׁת
תְּרוּעָה  צְרוּדָה  כִּנְבוּאָה.

כְּשֶׁבִּפְקֻדָּה  מִלָּה  מֻשְׁתֶּקֶת
וְלֵב  מִשֶּׁקֶר  מִתְעַקֵּם,
בַּלַּחַן  אֲמִירָה  נִמְשֶׁכֶת,
אַחְרֵי  הַחֲצוֹצְרָה  הוֹלֶכֶת
וְקוֹל  אֶת  הַחוֹמוֹת  פּוֹרֵם.

כֵּן  אֲגַלֶּה  אֱמֶת  אִלֶּמֶת,
לִפְרֹץ  מֵעֵבֶר  –  לֹא  אוּכַל,
כִּי  הַשְּׁתִיקָה  אֵינָהּ  נֶחְסֶמֶת
בְּתוֹךְ  קוֹלִי  חָלוּשׁ  וְדַל.

מִלִּים  לֹא  מְגָרְדוֹת  אַפַּיִם,
הַשַּׁחַר  לֹא  מֵהֶן  יִצְמַח.
אַבִּיט  בְּיַהַב  לַשָּׁמַיִם  –
וְאֵעָנֶה  בְּשֶׁלֶג  לַח.

וְזֶהוּ,  אֵין  לְאָן  לִבְרֹחַ
מֵהַדְּמָעוֹת  הַמֻּזָּלוֹת,
אֶת  שִׁיר  הַלֵּב  קָשֶׁה  לִשְׁמֹעַ
מִבְּעַד  תִּיפוּף  הַמְּסִלּוֹת.

כְּשֶׁבַּחַלּוֹן  מוּלִי  דּוֹהֶרֶת
בְּפַשְׁטוּתָהּ  הַלְּבָנָה,
אֶת  כָּל  חֲלוֹמוֹתַי  פּוֹתֶרֶת,
בַּזְּעָקָה  הַמְּצַמְרֶרֶת
אַרְצִי,  אַרְצִי  הַמִּסְכֵּנָה!