מִכָּל  הַשִּׁירִים  שֶׁיָּדְעָה  דַּרְכִּי  –
אוּלַי  אֶת  הַטּוֹב  מִכֻּלָּם
שׁוֹמֵעַ  אֲנִי  רַק  בְּתוֹךְ  תּוֹכִי,
הוּא  טֶרֶם  נוֹלַד  לָעוֹלָם.

עֲדַיִן  רָחוֹק  מִלִּהְיוֹת  מוּשָׁר,
דָּהוּי  כְּמוֹ  צִבְעֵי  עֲרָבָה,
אַךְ  לַחַן  מַפְלִיג  בָּאֲוִיר  הַקַּר,
מִלִּים  מִתְיַצְּבוֹת  בְּשׁוּרָה.

נִּתַּן  לְזַהוֹת  בֵּין  גַּלֵּי  הַזְּמַן
בֵּין  בֶּכִי  לַצְּחוֹק  הַקָּצָר:
מַתְחִיל  אֶת  הַלַּחַן  רָחוֹק  מִכָּאן
כַּנָּר  אַלְמוֹנִי  שֶׁל  מָחָר.

צוֹחֵק,  מְרַחֵף  וְשׁוֹפֵעַ  צְלִיל
מֵעַל  הַגַּגּוֹת  שֶׁל  הָעִיר
הַשִּׁיר  הֶחָשׁוּב  וַהֲכִי  שֶׁלִּי  –
שֶׁטֶּרֶם  הִצְלַחְתִּי  לָשִׁיר.