זֶה  הַלַּיְלָה  הָיָה  אֵינְסוֹפִי,
זֶה  הַפַּחַד  הִשְׁאִיר  אוֹתִי  עֵר:
בִּכְבֵדוּת  נִשְׁכְּבוּ  עַל  גּוּפִי
שְּׁתֵי  כְּנָפַיִם  שְׁחֹרוֹת  לְיַסֵּר.

הֵן  קָרְאוּ  לַגּוֹזָל  הַצָּעִיר  –
הוּא  עָנָה:  הִתְפַּרְפֶּר  וְנָדַם.
לֹא  יָדַעְתִּי:  הַשַּׁחַר  יָאִיר  –
אוֹ  שֶׁזֶּהוּ  הַסּוֹף  הַמֻּשְׁלָם…

אַל  תִּירָא…  הַסִּיּוּט  לֹא  יִשְׂרֹד,
שִׁלְטוֹנוֹ  הַמַּחְרִיד  כְּבָר  נִגְמָר,
וְכַנְפֵי  הַנְּבוּאָה  מַדְמִימוֹת
גַּם  בַּחוּץ,  גַּם  בִּפְנִים  –  עַד  מָחָר…

עוֹד  בּוֹכִים  עֲנָנִים,  נוֹהֲמִים,
אַךְ  הַצֵּל  מִתְפַּשֵּׁר  וְדוֹעֵךְ
וּמִבְּעַד  לְמַכְמֹרֶת  גְּשָׁמִים
יוֹם  בָּנָלִי  נִסָּה  לְחַיֵּךְ.

1904