עָפִים הַשְּׁחָפִים,
עָפִים הַשְּׁחָפִים,
עַל מֵי הָאָפֹר,
עַל מֵי הַשָּׁחֹר,
מֵעַל הַתָּכֹל שֶׁבַּתְּכֵלֶת.
עָפִים הַשְּׁחָפִים, עָפִים,
בְּרוּסְיָה צוֹפִים, צוֹפִים:
אֵין כָּמוֹהָ תְּמוּנָה נֶהֱדֶּרֶת
וּבִלְתִּי־נִסְבֶּלֶת!
עָפִים הַשְּׁחָפִים, עָפִים.
אַךְ גַּם אִם אָרֹךְ מְעוֹפָם,
לֹא יוּכְלוּ לַעֲזֹב אֶת חוֹפָם,
לֹא יוּכְלוּ לִבְרֹחַ.
גַּם אִם מִשָּׁם
עַד הֵנָּה יַבִּיטוּ בְּלִי סוֹף,
לֹא תִּכְלֶה דִּמְעָתָם –
אֵין לִשְׁקֹעַ
וְגַם אֵין לִשְׁכֹּחַ.
שֶׁהֲרֵי אֵין תְּמוּנָה נֶהֱדֶרֶת
וּבִלְתִּי־נִסְבֶּלֶת
מִן הַגַּל הַתָּכֹל,
הָאָפֹר בַּנַּחְשׁוֹל,
הַשָּׁחֹר שֶׁבַּשְּׁכוֹל.