ִתְאַיְּדוֹת  שְׁנִיּוֹת  כְּמוֹ  בַּשֶּׁמֶשׁ  טַל  –
כְּבָר  לֹא  נִפַּגֵש  אִתָּן  שֵׁנִית.
מִסְתַּכְּלִים  אֶל  הֶעָבָר  בְּעֶצֶב  קַל,
אַךְ  הַטּוֹב  יוֹתֵר  הוּא  בָּעָתִיד:

        שָׁם  אֵיפֹה  שֶׁפּוֹגְשִׁים
        בָּרָקִיעַ  פַּסִּים,
        שָׁם  אֶל  הַתְּכֶלֶת  רַכֶּבֶת  תִּכָּנֵס.
        כָּל  אֶחָד  –  כָּל  אֶחָד
        מְחַכֶּה  לַנִּסִּים,
        כָּל  אֶחָד  –  כָּל  אֶחָד
        מְחַכֶּה  לוֹ  נֵס.

כָּל  הַסִּכְסוּכִים  וְכָל  הָעֶלְבּוֹנוֹת
נִשְׁאֲרוּ  בַּדַּף  שֶׁכְּבָר  נִסְגַּר,
הִנֶּה  דַּף  חָדָש  מַבִּיט  מֵחַלּוֹנוֹת  –
הָרַכֶּבֶת  אָצָה  לְמָחָר:

        שָׁם  אֵיפֹה  שֶפּוֹגְשִׁים
        בָּרִקִיעַ  פַּסִּים…

מְזַמְּרִים  הַגַּלְגַּלְים:  "מָהֵר,  מָהֵר!"
מְסִלָּה  נִשְׁכֶּבֶת  מֵאֲחוֹר.
עוֹד  שְׁנִיָּה  אַחַת  וְיוֹם  זֶה  יִגָּמֵר  –
הַלְוָאי  וּפַעַם  יַחֲזֹר…

        שַׁם  אֵיפֹה  שֶׁפּוֹגְשִׁים
        בָּרִקִיעַ  פַּסִּים…