נְסַפֵּר  עַל  אִישׁ  הָרוּחַ,
בְּעַצְמוֹ  מְאוֹד  בָּטוּחַ,
הוּא  הָיָה  פַּסָּל  יָדוּעַ
בַּסִּגְנוֹן  הַמְּגֻוָּן.

הוּא  פִּסֵּל  בֻּבָּה  נִפְגֶּמֶת
וְקָרָא  לָהּ  "מְטֻמְטֶמֶת",
הוּא  פִּסֵּל  לֵיצָן  עִם  קֶמֶט
וְקָרָא  לוֹ  "מְטֻמְטָם".

אָז  הִגִּיעוּ  שְׁנֵי  הַחֶבְרֵה
וְהֵרִימוּ  אֶת  קוֹלָם:
"אִם  כְּבָר  מִישֶׁהוּ  אָשֵׁם  –  זֶה
לֹא  בֻּבָּה  וְלֹא  לֵיצָן!

צוּרָתָם  הִיא  פְּרִי  יָדֶיךָ,
בּהֶתְאֵם  לְפִיּסּוּלֶיךָ.
הַפְּסִילָה  כֻּלָּהּ  עָלֶיךָ  –
זֶה  צָרִיךְ  לִהְיוֹת  מוּבָן"

הַפַּסָּל  הָיָה  אִישׁ  רוּחַ  –
הוּא  חִפֵּשׂ  נֻסְחָה  גּוֹאֶלֶת…
לְבַסּוֹף  הָיָה  בָּטוּחַ
וּפָסַק  לוֹ  הַפַּסָּל:

אִם  בֻּבָּה  תֵּצֵא  נִפְגֶּמֶת  –
אָז  נַגִּיד  שֶׁהִיא…  נִכְשֶׁלֶת,
אִם  לֵיצָן  יֵצֵא  עִם  קֶמֶט  –
אָז  נַגִּיד  שֶׁהוּא  נִכְשָׁל…