תִּקְווֹת,  סְפֵקוֹת  –  כֻּלָּם  מְיֻתָּרִים,
כָּל  הַקַּוִּים  –  לָרֹחַב  וְלָאֹרֶךְ.
בֵּין  מַיִם  לְשָׁמַיִם  יֵשׁ  רַק  שִי"ן,
כְּבָר  לֹא  רוֹאִים  אוֹתָהּ  –  וְאֵין  שׁוּם  צֹרֶךְ.

        בְּלִי  לְהַרְשׁוֹת  לְרֶגַע  חֲרִיגָה
        אֲשֶר  תִּגְרֹם  לְקַו  הַתְּכֶלֶת  עָוֶל  –
        כָּאן  הַתֵּיבָה  שֶׁלָּנוּ  מַפְלִיגָה
        מוּנַעַת  רַק  בְּאַהֲבָה  וּמָוֶת.

לַשְּׁאֵלָה  "לִהְיוֹת  אוֹ  לֹא  לִהְיוֹת"
תְּשׁוּבָה  אַחַת  אֶצְלֵנוּ  לֹא  נִכְתֶּבֶת,
אַךְ  בֶּצַע  כֶּסֶף,  כְּמוֹ  גַּם  כּוֹתָרוֹת
כְּבָר  לְעוֹלָם  לֹא  יִשׁלְטוּ  בַּצֶּוֶת.

        הַקֹּר,  הַכְּאֵבִים  –  אֵינָם.  וְאִם
        רָחוֹק  שְׁנוֹת  אוֹר  מִכָּל  עֲלֵה  הַזַּיִת
        בֵּין  קַרְחוֹנִים  אֲנַחְנוּ  דוֹהֲרִים  –
        זֶה  רַק  לְמַעַן  אַהֲבָה  וּמָוֶת.

שְׁקוּעִים  עָמֹק  בַּעֲמָלֵנוּ  זֶה,
חֲסַר  תּוֹעֶלֶת  וַחֲסַר  מֵנִיעַ,
אֲנַחְנוּ  לְתַשְׁלוּם  לֹא  נְצַפֶּה  –
אַךְ  נְשַׁלֵּם  חֶשְׁבּוֹן,  אִם  זֶה  יַגִּיעַ.

        מָה  יַפְחִידֵנוּ  –  חֹלִי?  סוֹרָגִים?
        אָבְדַן  רְכוּשׁ  אוֹ  אֵיזֶה  נֶזֶק  רַב?  אֶת
        כָּל  זֶה  נַחְשִׁיב  לְאֶפֶס  אֲפָסִים  –
        בְּהַשְׁוָאָה  לְאַהֲבָה  וּמָוֶת.