טוֹבָה  הַהֲפוּגָה  בֵּין  הַמִּלִּים:
עוֹצְרִים,  אוֹמְרִים  –  וְאָז  עוֹצְרִים  עוֹד  פַּעַם.
כָּךְ  אַחֲרֵי  מַחְרֹזֶת  הַצְּלִילִים
בָּרֹאשׁ  מִכָּל  מִלָּה  נִשְׁאָר  הַטַּעַם,
טוֹבָה  הַהֲפוּגָה  בֵּין  הַמִּלִּים…

טוֹבָה  הַהֲפוּגָה  בְּתוֹךְ  מַסְלוּל:
עוֹצְרִים  בָּאֶמְצַע  וּפוֹתְחִים  עֵינַיִם  –
שֶׁלֹּא  נִסְטֶה  עוֹד  פַּעַם  בְּפִתּוּל
וְלֹא  נִטְעֶה  בַּדֶּרֶךְ  פַּעֲמַיִם,
טוֹבָה  הַהֲפוּגָה  בְּתוֹךְ  מַסְלוּל…

מֵעַל  הַכֹּל  –  טוֹבָה  הַדּוּמִיָּה:
כְּשֶׁרָעֲמוּ  הַנְּאוּמִים  שֶׁלָּנוּ  –
הָיָה  מַרְשִׁים,  אַךְ  בְּאוֹתָהּ  שְׁנִיָּה
אֶת  יַקִּירֵינוּ  אָנוּ  לֹא  שָׁמַעְנוּ,
מֵעַל  הַכֹּל  –  טוֹבָה  הַדּוּמִיָּה…

בַּדּוּמִיָּה  נָבִין  כִּי  רְחוֹקִים
כָּל  כָּךְ  הָיִינוּ  –  כְּמוֹ  פַּסֵּי  רַכֶּבֶת.
חָשַׁבְנוּ:  דּוֹהֲרִים  עַל  הַסּוּסִים  –
הָיְתָה  זֹאת  קָרוּסֶלָה  מִסְתּוֹבֶבֶת,
וְרַק  חָשַׁבְנוּ  –  אָנוּ  דּוֹהֲרִים…
 
בְּבִטָּחוֹן  צִפִּינוּ  לַבָּאוֹת,
רָאִינוּ  בָּנוּ  אֶת  יוֹצְאֵי  הַדֹּפֶן,
חִכִּינוּ  בַּיָּמִים  וּבַלֵּילוֹת
שֶׁעוֹד  מְעַט  –  נַגִּיעַ  אֶל  הָאֹפֶק,
שָׁם  יִתְגַּשְּׁמוּ  מֵיטַב  הַחֲלוֹמוֹת…

אֲבָל  הַזְּמַן  כְּבָר  מִתְקַשֶּׁה  לָנוּעַ
וְעוֹד  מְעַט  –  יֶחְדַל  לוֹ,  כַּנִּרְאֶה.
וְלָנוּ  –  לָנוּ  לֹא  קוֹרֶה  מְאוּמָה
וְכַנִּרְאֶה  –  מְאוּמָה  לֹא  יִקְרֶה!
וְכַנִּרְאֶה  –  מְאוּמָה  לֹא  יִקְרֶה…