לכבוד איליה ארנבורג

הַסּוּסִים  שׂוֹחִים  –  אַךְ,  כַּיָּדוּעַ,
לֹא  לְמֶרְחָקִים  מַמָּשׁ  גְּדוֹלִים.
"גְּלוֹרִיָּה"  –  הַשֵּׁם  נִשְׁמָע  בָּטוּחַ:
"תְּהִלָּה",  אַתֶּם  וַדַּאי  יוֹדְעִים.

אֳנִיָּה  לְלֹא  רְבָב  וָכֶתֶם
שָׁטָה  בָּאוֹקְיָנוּס  הָאָפֵל,
עִם  מֵאוֹת  סוּסִים  בְּתוֹךְ  הַבֶּטֶן
שֶׁהִתְגּוֹדְדוּ  יוֹמָם  וָלֵיל.

לַסּוּסִים  –  פְּרָסוֹת,  יוֹתֵר  מֵאֶלֶף!
רַק  שֶׁלֹּא  הָיָה  בָּהֵן  מַזָּל:
הִתְנַגְּשׁוּת  מִקְרִית  גָּרְמָה  לְדֶלֶף,
כְּשֶׁרָחוֹק  הַחוֹף  הַמְיֻחָל…

בְּנֵי־אָדָם  אֶת  הַסִּירוֹת  הוֹצִיאוּ,
הַסּוּסִים  –  פָּשׁוּט  שָׂחוּ  בַּיָּם.
מָה  לוֹמַר  וּמָה  יֵשׁ  לְהַצִּיעַ?
הַסִּירוֹת  בְּנוּיוֹת  לֹא  בִּשְׁבִילָם!

וַיָּצָף  הָאִי  עַל  פְּנֵי  הַמַּיִם,
אִי  אָדֹם  וְחוּם  –  בְּיָם  כָּחֹל.
קַל  נִרְאָה  לָהֶם  לִשְׂחוֹת  בֵּינְתַיִם,
וְנִרְאָה  הַיָּם  –  נָהָר  גָּדוֹל.

הַנָּהָר  –  רַק  בְּלִי  גָּדוֹת,  כְּאִלּוּ…
וּבָרֶגַע  שֶׁאָפַס  כּוֹחָם,
הַסּוּסִים  פִּתְאוֹם  לִצְהֹל  הִתְחִילוּ
נֶגֶד  מִי  שֶׁהִטְבִּיעָם  בַּיָּם!

אֵיךְ  הֵם  צָהֲלוּ  מִתּוֹךְ  הַמַּיִם!  –
עַד  שֶׁלְּבַסּוֹף  שָׁקְעוּ  כֻּלָּם…
זֶה הַכֹּל.  אַךְ  לְפָנַי  עֲדַיִן
הֵם  שֶׁלֹּא  הִגִּיעוּ  לִגְבוּלָם.

1951