הוֹ  יָמִים  בָּנִים  –
מִכֵּם  נִלְקַחְתִּי,
לִי  הִשְׁאַרְתֶּם  רַק  מִלִּים  פּשׁוּטוֹת.
בָּחֲלוֹם  סוּסָה  אֲנִי  נִשָּׁקְתִּי,
גִּ'ינְגִ'ית,  בִּשְׁפָתֶיהָ  הָרַכּוֹת.

שְׁתֵּי  אָזְנַיִךְ,  פַּרְצוּפֵךְ
לִטַּפְתִּי.
בְּעֵנַיִךְ  –  עֶצֶב  כֹּה  מֻכָּר.
לְיָדֶךְ  כְּמוֹ  פַּעַם
הִסְתּוֹבַבְתִּי,
רַק  שֶׁלֹּא  יָדַעְתִּי  –  מָה  לוֹמָר.

לֹא  אָמַרְתִּי:  יֵשׁ  סוּסָה  אַחֶרֶת
וְדוֹמֶיהָ  –  מִבַּרְזֵל,
מֵאֵשׁ…
לֹא  הָיִיתּ  לְבֶטַח  מְעַכֶּלֶת,
יַקִּירָה,  אוֹתִי  הַמִּתְחַדֵּשׁ.

אָז  נִזְכַּרְתִּי  בְּשָׂדֶה  פּוֹרֵחַ,
מַחְרֵשָׁה  נִשְׁכַּחַת  אֵי  מָתַי,
אָחוּ  שֶׁאוֹתוֹ  אִישׁ  לֹא  כִּסֵּחַ  –
שָׁם  הִקְרֵאתִי
לָךְ  אֶת  כָּל  שִׁירַי.

כַּמָּה  לִי  יָקָר  –  לִסְגֹּר  עֵינַיִם'
לֱאֶהֹב  כָּל  יוֹם  מָתוֹק  סְתָמִי…
אֵיךְ  בִּצְחוֹק  דָּחַפְתיִּ  לִשְׂפָתַיִךְ
לֶחֶם  שֶׁקִּבַּלְתִּי  מֵאִמִּי.

לֹא  תָּבִין  אֶת  בְּרְזְלֵי  הַשֶּׂגֶב
שֶׁאוֹתָם  הִשְׁרָה  לַכְּפָר  מִפְעָל.
טוֹב  לַחְתֹּךְ  בָּהֶם
גּוּשֵׁי  הָרֶגֶב,
לְדַבֵּר  אִתָּם  –  אִישׁ  לֹא  יוּכַל.

הוֹ  יָמִים  בָּנִים  –
מִכֵּם  נֶחְתַּכְתִּי,
לִי  הִשְׁאַרְתֶּם  רַק  מִלִּים  פּשׁוּטוֹת.
בָּחֲלוֹם  סוּסָה  אֲנִי  נִשָּׁקְתִּי,
גִּ'ינְגִ'ית,  בִּשְׁפָתֶיהָ  הָרַכּוֹת.

1925