מִטְוַח  הָאֶפֶס,
כְּמוֹ  מֵעֵבֶר  לְפִנָּה,
יָרוּ  בְּנֶשֶׁר  עַל  הָאֶבֶן  הַלְּבָנָה.

וְהוּא  עָזַב  בְּרֹגַע  אֶת  הָאֶבֶן.
עַל  הַיּוֹרֶה  אֲפִלּוּ  לֹא  הִבִּיט,
עָשָׂה  אֶת  הַמָּעוֹף  רְחַב  הַסֶּבֶב
מֵעַל  עֲבֵי  רָקִיעַ,  כְּמוֹ  תָּמִיד.

מָה,  הַקְּלִיעִים  הָיוּ  קְטָנִים  עָלָיו  –
אֵינָם  לְנֶשֶׁר,  מַקְסִימוּם  –  לִשׂלָו?
אוֹ  רַעֲדָה  יָדוֹ  שֶׁל  הַצַּלָּף,
וְהַקָּנֶה  הַצִּדָּהּ  קְצָת  הֻעַף?

אַף  כַּדּוּרִית  בַּיַּעַד  לֹא  הֶחְטִיאָה.
וְגַם  לַנְּשָׁרִים  הַלֵּב  –  פָּגִיעַ.
נָפַל  הַנֶּשֶׁר.
אַךְ  נָפַל  רָחוֹק  –
שֶׁלֹּא  יִרְאֶה  אוֹיֵב,
לֹא  יַחֲגֹג.

1956