עוֹרֵב
זוֹעֵף  –
אַף  הוּא  יָכוֹל  לוֹמָר
קָארררר!  קָארררר!!!
בְּיִלְּלַת  זְאֵב
נִתָּן  לִשְׁמֹעַ  טֶבַע  הַכְאֵב.

יֵש  לְכֻלָּם
הַזְּכוּת  לְקוֹל  טִבְעִי
בְּמַעֲגָל  סוֹבֵב  –
לְלִוְיָתָן  וְלִסְנָאִי.

וְרַק  אֲנִי
וְלוּ  מִלָּה  לוֹמָר
עִתִּים  אֵינִי  יָכוֹל  –  נוֹעֵל  אֶת  פִּי,
כְּאִלּוּ  שֶׁעַצְמִי  –  אוֹיֵב  אַכְזָר
וְרַק  בְּאֵלֶם  אֶשָּׁאֵר  יָשָׁר.

אַךְ
לֹא  בִּכְדִי
עָרוּם
מִכָּל  אֶחָד,
וְלֹא  שֶׁעֳקָבֹות  בְּקַו  שִׁלְגִי
אֲנִי  נוֹבֵר  בְּלֹבֶן  הַנְּיָר
וְלִכְתָבִים  בּוֹרֵחַ  מֵאִלְמִי
וּבַחָשִׁי  תְּחִיחוּת  קַרְקַע  הַדַּף
בַּטֹּפֶר  הָאִלֵּם  שֶׁל  קוּלְמוּס  חַד
שָׁם  כָּל  מִלָּה  מוֹצֵאת  מָקוֹם  תִּקְנִי.
הָעֵת  הִיא  לְבַטֵּא  הַכֹּל  עַכְשָׁו
וְהַמַּצְפּוּן
פִּתְאוֹם
נִהְיֶה
נָקִי!

1970