חדשות
הללויה / ספרתי כבשים הותר ודי…

סָפַרְתִּי  כְּבָשִׂים  הוֹתֵר  וְדַי  –
לֹא  נִרְדַּמְתִּי,  הָיִיתִי  עָיֵף.
וְאָז  הַשָּׂטָן  נִגְלָה  אֵלַי
וְעַל  הַכִּסֵּא  הִתְיַשֵּׁב.

וְאָמַר  הַשָּׂטָן:  "יַאלְלָה  חַבּוּבּ,
הִגַּעְתָּ  לְהַחְלָטָה?
נַחְתֹם  בְּהֶסְכֵּם  –  וְנֵצֵא  לְסִבּוּב,
וְעוֹד  טִפֹּנֶת  נֶחְטָא!

וְתוּכַל  לְשַׁקֵּר,  וְתוּכַל  לִזְנוֹת,
לְהַפִּיל  חֲבֵרִים  בַּפַּח!
וְאַל  תִּבָּהֵל  מֵהַחֶשְׁבּוֹנוֹת  –
כִּי  נִתָּן  לְשַׁלֵּם  אַחַר  כָּךְ!

תֵּהָנֶה  מֵהַחֶטְא  הַמָּתוֹק,  הַמֻּשְׁלָם,
כְּשֶׁשֵּׂיבָה  מְרִירָה  בְּמִקְצָת.
וְתָמִיר  אֶת  "אֶחָד  לְמַעַן  כֻּלָּם!"
בְּ–  "כֻּלָּנוּ  כְּאִישׁ  אֶחָד!"

וּמִטְעַן  הַזְּמַן  כֻּלּוֹ  יִתְרוֹקֵן,
וְאֵין  מִשְׁפָּט  שֶׁתִּחְיֶה  בְּצִלּוֹ
כְּשֶׁתַּגִּיד  עִם  כֻּלָּם  בְּיַחַד:  "כֵּן!"
וְתַגִּיד  גַּם  בְּיַחַד  –  "לֹא!"

הַזְּאֵבִים  שֶׁיֵּלְכוּ  אַחֲרֶיךָ  לָרֹב  –
תְּלַמֵּד  לְכַשְׁכֵּשׁ  בַּזָּנָב!
וְעַל  הַחֶשְׁבּוֹן  לֹא  צָרִיךְ  לַחֲשֹׁב  –
תְּשַׁלֵּם  אַחַר  כָּךְ,  לֹא  עַכְשָׁו!

הַנֶּפֶשׁ?  הִיא  שֶׁלֶג  שֶׁל  אֶשְׁתָּקַד,
יֵשׁ  דְּרָכִים  לְטַאטֵא  אוֹתָהּ!
בְּעִדַּן  הַגַּרְעִין,  בְּעִדַּן  הָאָרָד
הַמַּצְפּוּן  לֹא  שָׁוֶה  פְּרוּטָה!

הַטּוֹב  מוּל  הָרַע  לֹא  כָּל  כָּךְ  בּוֹלֵט,
אִם  כָּל  הַדְּרָכִים  –  לְעָפָר…
אָז  בּוֹא,  יְדִידִי,  תִּקַּח  אֶת  הָעֵט  –
וְתַחְתֹם  לִי  עַל  הַנְּיָר."

הַשָּׂטָן  בְּזֶרֶת  לִטֵּף  הַשָּׂפָם
וּפָתַח  בַּקְבּוּקוֹן  קָטָן.
וְשָׁאַלְתִּי  אוֹתוֹ:  "מָה  זֶה?  דָּם?"
"רַק  דְּיוֹ!"  –  עָנָה  הַשָּׂטָן…
הַלְלוּיָהּ,  הַלְלוּיָהּ!
"רַק  דְּיוֹ!"  –  עָנָה  הַשָּׂטָן …

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן