חדשות

בְּקֶרֶב  יְלָדִים  מְשַׂחֲקִים
הִיא  מַזְכִּירָה  רֹאשַׁן  צְפַרְדֵּעַ.
כֻּתֹּנֶת  רְעוּעָה  תְּחוּבָה  בְּתַחְתּוֹנֶיהָ,
שֵׂעָר  אָדֹם  זָרוּעַ  לִפְרָקִים,
אָרֹךְ  הַפֶּה  וַעֲקוּמוֹת  שִׁנֵּיהָ,
חַדִּים  וְלֹא  יָפִים  תָּוֵי  פָּנֶיה.
לִשְׁנֵי  בָּנִים,  שְׁכֵנֶיהָ,  בְּנֵי  גִּילָהּ,
אֲבוֹתֵיהֶם  הֵבִיאוּ  אֳפָנַיִם.
הַיּוֹם  הֵם  לֹא  אָצִים  לִסְעֹד  בְּצָהֳרַיִם
וּבֶחָצֵר  רוֹכְבִים  –  נִשְׁכַּחַת  בְּשׁוּלָהּ,
הִיא  מִתְרוֹצֶצֶת  אַחֲרֵי  הַשְּׁנַיִם,
בְּשִׂמְחָתָם  רוֹאָה  אֶת  שִׂמְחָתָהּ
אֲשֶׁר  עוֹנֶגֶת,  מִלִּבָּהּ  נוֹסֶקֶת,
וְהַיַּלְדָּה  צוֹהֶלֶת  וְצֹוחֶקֶת  –
בְּאֹשֶׁר  הַקִּיּוּם  הִיא  נִשְׁבְּתָה.

לֹא  צֵל  קִנְאָה,  לֹא  כַּוָּנַת  מֵזִיד
הַיְּצוּרֹנֶת  כְּלָל  עוֹד  לֹא  יוֹדַעַת.
כָּל  הָעוֹלָם  לָהּ  –  מְחַדֵּשׁ  הַדַּעַת,
כֹּה  חַי  כָּל  מָה  שֶׁלְּאָחֵר  מֵמִית!
אֵינִי  רוֹצֶה  לַחְשֹׁב  עַל  מָה  אָמוּר  לִקְרוֹת
כְּשֶׁתִּתְיַפֵּחַ  הִיא  בְּזַעֲזוּעַ
מֵרְאוֹת  בְּתַדְהֵמָה  שְׁבֵּין  הַחֲבֵרוֹתֹ
הִיא  סַךְ  הַכָּל  רַק  לִכְלוּכִית  מִסְכֶּנֶת!
בָּא  לִי  לַחְשֹׁב:  הַלֵּב  –  לֹא  צַעֲצוּעַ,
וְחָזְקָתוֹ  לְשֶׁבֶר  פָּתַע  לֹא  נִתֶּנֶת!
בָּא  לִי  לַחְשֹׁב  כִּי  הַשּׁלְהֶבֶת  שֶׁהֵחֵלָה
שָׁם,  בְּעָמְקָהּ,  בְּטֹהַר  צַח  לִבְעֹר  –
עַל  כָּל  מַכְאוֹב  שֶׁלָּהּ  לְבַד  תִּגבֹּר,
וְהִיא  תָּמִיס  כָּל  אֶבֶן  וְכָל  סֶלַע!
אָז  לֹא  יָפָה  הִיא  –  בְּמִלָּה  פְּשׁוּטָה,
וּבִמְאוּמָה  דִּמְיוֹנוֹת  אֵינָה  קוֹסֶמֶת  –
אֲבָל  בִתְנוּעוֹתֶיהָ  כְּבָר  קוֹרֶנֶת
נִימַת  הַחֵן  הַיַּלְדוּתִי  שֶׁל  נִשְׁמָתָהּ.
אִם  כֵּן  –  מָה  הוּא  הַיֹּפִי  הַנִּשְׂגָּב,
וְלָמָּה  לוֹ  הָאֱנוֹשֹוּת  סוֹגֶדֶת?
אוּלָי  קַנְקַן  חָלוּל  לְלֹא  רְבָב  –
אוֹ  אֵשׁ  שֶׁבְּקַנְקַן  זֶה  מְרַצֶּדֶת?

1955

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן