הָיִיתִי  שָׁם.  אָז  מָה  בְּכָךְ?
מִזְּמַן  הָיִיתִי.  זֶה  נִשְׁכַּח:
שָׁכַחְתִּי  אֵיפֹה  וּמָתַי,
אֶת  הַנָּהָר,  אֶת  הַצְּלִיחָה.
אֲנִי  –  חַיָּל  שֶׁלֹּא  זֻהָה;
אֲנִי  הַפְּלוֹנִי,  הַטּוּרַאי;
אֲנִי  –  קָלִיעַ  שֶׁפִסְפֵס,
הַקֶּרַח  שֶׁבַּדָּם  נָמֵס.
בְּקֶרַח  זֶה  אֲנִי  נִשְׁאָר
כְּמוֹ  זְבוּב  מֻלְחָם  בְּתוֹךְ  עִנְבָּר.

הָיִיתִי  שָׁם.  אָז  מָה  בְּכָךְ?
הַכֹּל  עָבַר.  הַכֹּל  נִשְׁכַּח:
שָׁנִים,  יָמִים,  תַּאֲרִיכִים;
אַף  הַשֵּׁמוֹת  כְּבָר  לֹא  אֶמְצָא!
אֲנִי  –  גְּנִיחָה  תּוֹךְ  כְּדֵּי  רִיצָה
ושַׁעֲטַת  סוּסִים  רוֹקְעִים,
אֲנִי  –  דַקָּה  לִפְנֵי  זְרִיחָה,
הַקְּרָב  בַּקַּו  הָאֲחָרוֹן.
אֲנִי  הוּא  אֵשׁ  הַזִּכָּרוֹן
וְאֵשׁ  תַּחְמִישׁ  שֶׁבְּשׁוּחָה.

אָז  מָה  אִם  כֵּן  הָיִיתִי  שָׁם,
בְּתוֹךְ  "לִהְיוֹת  אֹו  לֹא  לִהְיוֹת"?
שָׁכַחְתִּי.  זֶה  כִּמְעַט  נִשְׁלַם.
אֲנִי  רוֹצֶה  לִשְׁכֹּחַ  עוֹד.
לֹא  מִשְׁתַּתֵּף  בַּמִּלְחָמָה  –
הִיא  סְתָם  זוֹרֶמֶת  בְּעָרְקַי,
וְאֵשׁ  הַנֶּצַח  הַחַמָּה
עַתָּה  רוֹעֶדֶת  עַל  פָּנַי.

דָּבָר  בֵּינִי  כְּבָר  לֹא  יַפְרִיד
לְבֵין  אוֹתָהּ  הַמִּלְחָמָה.
דָּבָר  אוֹתִי  כְּבָר  לֹא  יַגְלִיד
מֵחֹרֶף,  שֶׁלֶג,  אֲדָמָה.
הַחֹרֶף,  הַיָּמִים  הָהֵם
יִשָּׁאֲרוּ  אִתִּי,  בִּפְנִים  –
עַד  הַשְּׁלָגִים,  שָׁם  אִישׁ  מִכֶּם
בְּעִקְּבוֹתַי  כְּבָר  לֹא  יַבְחִין.

הָיִיתִי  שָׁם.  אָז  מָה  בְּכָךְ?

1981