הִיא  כְּמוֹ  כִּנּוֹר  שֶׂעַל  כְּתֵפִי  מֻנָּח.
אֲנִי  מַצְמִיד  אוֹתָהּ  מֵעֵין  כַּנָּר
לְקַו  יָדִי,  מַשְׁכִּיב  בַּתֶּלֶם.
וְעַל  כְּתֵפִי  קוֹלֵחַ  הַשֵּׂעָר,
כְּמוֹ  מַנְגִינָה  שֶׁל  אֵלֶם.
 
הִיא  כְּמוֹ  כִּנּוֹר  שֶׂעַל  כְּתֵפִי  מֻנָּח.
מָה  הַכִּנּוֹר  עַל  רֹן  הָרוֹם  יוֹדֵעַ?
אֲנִי  –  עֲלָיו?  שַׁלְהֶבֶת  –  עַל  הָאָח?
וְאֵל  עֶלְיוֹן  –  עַל  בְּרִיּוֹתָיו  שׁוֹמֵעַ?
 
כִּי  אֶת  עַצְמוֹ  שַׁי  רַם  לֹא  מְזָהֶה.
לָכֵן  מוּרָם  הַיֹּפִי  עַל  הַזֶּבֶד  –
הוּא  מִתְגַּלֶּה  לְלֹא  עָמָל  שֶׁל  עֶבֶד,
וְאֶת  עַצְמוֹ  לִזְבֹּד  אֵינוֹ  נִלְאֶה.
 
הִיא  כְּמוֹ  כִּנּוֹר  שֶׂעַל  כְּתֵפִי  מֻנָּח.
הַרְמוֹנְיָתוֹ  סְבוּכָה  וּמְסֻבֶּכֶת  –
אֲבָל  בְּרוּרָה  לַכֹּל.  וָּבּה  עוֹרְגִים  הַכֹּל.
וְאֵין  לָהּ  זָר  עֲלָיו  עָדִיף  לָלֶכֶת.

כְּשֶנִּתְעַלִים  מֵרִיב  וּמִתְּמִיהוֹת,
בִּשְׁעַת  הִצְטַלְּלוּת  פּוֹנִים  לִשְׁמֹעַ
אֶת  רֹן  הָאֲרִיכוּת,  אִיטִי  הַנּוֹע,
וּמַכִּירִים  בָּעֵרֶךְ  הַגָּבוֹהַּ  –
שֶׁאֶת  עַצְמוֹ  עָשׂוּי  לֹא  לְזָהוֹת.

1964