תֵּשֶׁב,  תִּנְגֹס.  תָּמִיד  לֹא  מְסַיֶּמֶת.
תִּצְעַק  "תֹּאכַל!"  נִכְנַעְתִּי  לָהּ.  חֻצְפָּה!
הִיא  הָאֵלָה  שֶׁבְסִירִים  רוֹעֶמֶת.
קוֹרֵאת  בְּסֵפֶר.  מְטַאְטֵאת  רִצְפָּה.
הַיְּחֵפָה,  אֶת  חֻלְצָתִי  לוֹבֶשֶׁת
בַּבֹּקֶר  שָׁרָה  בַּמִּטְבָּח  לְלֹא  לֵאוּת
זֹאת  אַהֲבָה?  לֹא,  מָה  הַקֶּשֶׁר?
פָּשׁוּט  יוֹתֵר:
                תֵּלֵךְ  –  אֲנִי  אָמוּת.

1965