בְּבוֹא  הַיּוֹם,  לְלֹא  הִסּוּס,
כְּשֶׁיִּזְדַּקְּנוּ  כָּל  הַטְּרַמְוָאִים
הֵם  יֵעָלְמוּ  –  אַחַת  וּשְׁתַּיִם  –
אוֹתָם  יַחְלִיף  הָאוֹטוֹבּוּס.

    לְאַף  אֶחָד  זֶה  לֹא  יִכְאַב,
    הַחֲלוּפָה  תִּהְיֶה  מֻשְׁלֶמֶת:
    יוֹתֵר  אָרֹךְ,  יוֹתֵר  רָחָב,
    הַנְּסִיעָה  פָּחוֹת  רוֹעֶמת.

הִנֵּה  בַּשֶּׁקֶט  הֶעָיֵף
אֶל  הָאֲוִיר  אוֹזוֹן  שׁוֹלֵחַ,
תַּ'כּוֹכָבִים  בְּחוּט  שׁוֹכֵחַ  –
טְרַמְוָאי  הוֹלֵךְ  וּמִתְקָרֵב.

    תִּשְׁפֹּךְ  קוֹלְךָ  בּבֹקֶר  קַר,
    בַּדוּמִיָּה  הַמְּבֹרֶכֶת
    תַּקְשִׁיב,  יָדִיד,  עֲצֹר  מִלֶּכֶת
    מוּל  חַלּוֹנִי,  עַל  הַכִּכָּר.

עֲמֹד  בְּלַחַן  לְדַקָּה:
עִם   כָּל  הַחֹלִי  שֶׁצָּבַרְתִּי,
אוּלַי  בְּכָל  זֹאת  –   עוֹד  לֹא  אִחַרְתִּי
לָצֵאת  לְאֶרֶץ  רְחוֹקָה,

    בָּהּ  צִפֳּרִים  שָׁרוֹת  מֵעַל
    גִּנּוֹת  בָּהֶן  הַכֹּל  פּוֹרֵחַ…
    אֲבָל,  סְלִיחָה  –  אֲנִי  שׁוֹכֵחַ:
    כִּי  מַסְלוּלְךָ  הוּא  מַעְגָּל,

    חָרוּט  בְּתוֹךְ  הָאֲדָמָה.
    כִּמְעַט  כְּמוֹ  שְׁתֵּי  טִפּוֹת  שֶׁל  מַיִם,
    דּוֹמִים  אֲנַחְנוּ  לִטְרַמְוָאִים  –
    וְנִתָּנִים  לְהַחְלָפָה.

כְּשֶׁהַטְּרַמְוָאִים  יִזְדַּקְּנוּ  –
לְלֹא  הִסּוּס  אוֹתָם  יַחְלִיפוּ…