טוֹב  כְּשֵׁהַיַּיִן  בָּנוּ  מְאֹהָב,
כְּשֶׁבַּתַּנּוּר  –  הַלֶּחֶם  בִּשְׁבִילֵנוּ,
וְהָאִשָּׁה  כְּשֶׁמַּגֵּיָעה  לַקָּו
שֶׁבּוֹ  נִתָּן  לְהִתְעַנֵּג  מִמֶּנָּהּ.

אַךְ  מָה  עִם  הַשְּׁחָקִים  הַצּוֹנְנִים,
כְּשֶתַּחְתֵּיהֶם  –  שְׁקֵיעַת  צִבְעֵי  הַוֶּרֶד,
שָׁם  הַדְּמָמָה,  שַׁלְוַת  הָעוֹלָמִים?
מָה  נַעֲשֶׂה  בַּלִּירָה  הַזּוֹהֶרֶת?

לֹא  לְנַשֵּׁק,  לִשְׁתּוֹת  אוֹ  לֶאֱכֹל…
רִיצַת  הָרְגָעִים  בִּלְתִּי  נִמְנַעַת.
אֲנַחְנוּ  מִתְיַסְּרִים  –  אַךְ  כְּמוֹ  אֶתְמוֹל
נָדוֹנּוּ  שׁוּב  לְהַחְטָאַת  הַיַּעַד.

כָּךְ  יֶלֶד  מְוַתֵּר  עַל  מִשְׂחָקוֹ,
מֵצִיץ  לְבַחוּרָה  שֶׁמִּתְרַחֶצֶת  –
בְּלִי  לַחֲווֹת  שׁוּם  אַהֲבָה  עַד  כֹּה,
דּוֹאֵב  בְּכָל  זֹאת  מִתְּשׁוּקָה  פּוֹרֶצֶת.

כָּך  פַּעַם  בַּשְּׁרָכִים  הַקַּדְמוֹנִים
יְצוּר  חָלָק  חַשׁ  פֶּתַע  בַּכְּתֵפַיִם
עִקְצוּץ,  וְאָז  מֵחֹסֶר  הָאוֹנִים
יִבֵּב  הוּא  כּי  מִשָּׁם  גָּדְלוּ  כְּנָפַיִם!

וְכָךְ  מִדּוֹר  לְדוֹר,  לְלֹא  לֵאוּת,
רוּחֵנוּ  מִצְטוַּחַת  אָךְ  שׂוֹרֶדֶת,
לַטֶּבַע  בְּאִזְמֵל  הָאָמָּנוּת
את  הַשִּׁישִׁי  שֶׁבַּחוּשִׁים  יוֹלֶדֶת.

1920