בָּעִדָּן  שֶׁל  הַיֹּום  שׁוּם  עֶמְדָּה  לֹא  מֻבְטַחַת,
אַף  שׁוֹנָה  הַקַּרְקָע  בָּהּ  עוֹמְדוֹת  הָרַגְלַיִם.
פַּעַם  בְּנֵי  הָאָדָם  עִם  הָאֵל  עָבְדוּ  יַחַד  –
וְאַחַר  כָּךְ  סֵרְבוּ:  נִסְתַּדֵּר  בְּלִי  שָׁמַיִם.

סַבְתֹּנֶת!  אֵין  לָךְ  עִם  מִי  לְשׂוֹחֵחַ,
כָּמֹוךְ  כְּמוֹ  פַּיְטָן  –  מֵהַמָּסוֹת  נִפְרֶדֶת…
זְה  מְאוֹד  מְסֻכָּן  כְּשֶׁבַּיּוֹם  הָרוֹתֵחַ
דֶּרֶךְ  נְיֵבְסְקִי  מִשְׂמֹאל  לְיָמיִן  אַתְּ  צוֹעֶדֶת.

לִפְעָמִים  קַמְצָנוּת  עִם  הַגִּיל  מִתְחַזֶּקֶת.
יֵשׁ  רַכֶּבֶת  קַלָּה  –  מָה  נוֹחָה  הִיא,  אָז  אָנָּא:
הִיא  תַּסִּיעַ  רָחוֹק  תְּמוּרַת  שֶׁבַע  קוֹפֵיקוֹת,
תְּמוּרַת  עֶשֶׂר  –  קָשֶׁה  לְדַמְיֵן  כְּבָר  עַד  אָנָה!

הַיּוֹם  יָצְאָה  לִי  פּוֹאֶמָה  מֻדְֶּסֶת
וְקִבַּלְתִּי  מָעוֹת  מֵהַמַּעֲרֶכֶת.
מָרְיָה  אִיבָנוֹבְנָה,  קְחִי  אֶת  הַכֶּסֶף!
זֶה  יַסְפִּיק  לַכַּרְטִיס,  וְזוּטָה  עוֹד  נֶחְסֶכֶת…

טוֹבָארִישׁ!  זַמָּר  הַזְּרִיחָה  הָרוֹעֶמֶת,
פַּסָּל  הַדְּמוּיוֹת  הָאֲדֻמּוֹת  בְּלַהַט,
סְלַח  לִי  כִּי  לִבִּי  עִם  אִשָּׁה  מִזְדַּקֶּנֶת.
אַךְ  דַּע:  חוּץ  מִזֶּה  –  אֵין  בִּי  שׁוּם  מִגְַעַת.

1927