זֶהוּ  הַשִּׁיר  עַתָּה  כָּתַבְתִּי:

שׁוֹכֶבֶת  אֲנִי  מוּל  רָקִיעַ  פָּתוּחַ,
בִּזְּמַן  שֶׁדַּרְכִּי  צוֹמְחִים  הַדְּשָׁאִים.
כַּמָּה  יָפֶה  זֶה  –  וְכַמָּה  תָּמוּהַּ:
נִדְמֶה  כְּאִלּוּ  עוֹדִי  בַּחַיִּים.

רוֹאָה  בַּשָּׁמַיִם  צִפּוֹר  מְעוֹפֶפֶת
וְלֹא  זְקוּקָה  אֲנִי  לַמִּלִּים.
כַּמָּה  יָפֶה  זֶה  –  וְכַמָּה  כּוֹאֵב  זֶה,
מָתַי  שֶׁדַּרְכִּי  צוֹמְחִים  הַדְּשָׁאִים.

הַמְּכוֹנִיּוֹת  נוֹסְעוֹת  שָׁם  בַּדֶּרֶךְ,
רַק  שֶׁמֵהֶן  –  בָּרֹאשׁ  כְּאֵבִים.
נִדְמֶה  לִי  שֶׁזֶּה  הַדָּבָר  הַמֻּשְׁלָם,
זֶה  הַדָּבָר  שֶׁטּוֹב  מִכֻּלָּם:
מָתַי  שֶׁדַּרְכִּי  צוֹמְחִים  הַדְּשָׁאִים,
וַאֲנִי  גַּם  יוֹדַעַת:  אֲנִי  בַּחַיִּים.