מָה  טוֹב  הַכֹּל:  שֶׁבָּא  הַגֶּשֶׁם,
שָׁטַף  גַּגּוֹת  מְאֻבָּקִים.
עַתָּה  מֵהֶם  בְּזִיו  הַמֶּשִׁי
זִרְמֵי  הַכֶּסֶף  נִזְרָקָיִם.

מָה  טוֹב  שֶׁהִתְרוֹקֵן  הַלַּהַט,
שֶׁבְּחִיּוּךְ  אוּכַל  לִצְפֹּות
אֵיךְ  אַתְּ  לְבַד  מַהֵר  חוֹלֶפֶת
עַל  אֲבָנִים  חֲלַקְלָקּוֹת.

מָה  טוֹב  שֶׁהִתְחַזֵּק  הַגֶּשֶׁם,
שֶׁלִּכְנִיסָה  זָרָה  מִמּוּל
קוֹפֶצֶת  אַתְּ,  זְמַן  מָה  נִשְׁאֶרֶת
לְהִמָּלֵט  מֵהַמַּבּוּל.

מָה  טוֹב  שֶׁכְּבָר  שָׁכַחְתְּ  מִמֶּנִּי,
שֶׁבְּעָזְבֵךְ  מִקְלָט  זְמַנִּי  –
לֹא  יְחַפְּשֹוּ  אוֹתִי  עֵינַיִךְ,
לֹא  תִּסְתַּכְּלִי  לְחַלּוֹנִי.

מָה  טוֹב,  מָה  טוֹב  שֶׁאַתְּ  חוֹלֶפֶת,
שְׁבְּכָל  זֹאת  אֶרְאֶה  אוֹתָךְ,
שֶׁכֹּה  נִפְלָא  וְכֹה  נָאִיבִי
אֲבִיב  הַלְּהָטִים  הָלַךְ.

1908